15.4.10
גדעון שדמי : סיפור קבוצי > חינוך בשיטת שדמי
בימי החינוך השיתופי, הזכור , למי לטוב ולמי לא כל כך, גם בשבת, היה צורך
בטיפול בילדים.
כדי לא לגזול מהמטפלות את כל ימי המנוחה שלהן, התקיימה תורנות שבת בבתי
הילדים, כמו ברפת, בחדר האוכל ולהבדיל, בניקוי השרותים
המשותפים. במשך מספר שנים, הייתי משובץ לשרותים. כאשר הוכחתי את עצמי, קבלתי העלאה , לחינוך.
מדי שלושה שבועות, התייצבתי בגן הילדים "שלי". התפקיד, הערה, התלבשות
ופעולות חינוכיות כלפי שניים שלושה "בעיתיים". אני מכין את ארוחת הבוקר.
רוב הילדים, בעלי תאבון ואוכלים. ישנו המיעוט, שהאכילה, מהוה עבורם מטרד. לגעור
בהם, להעניש, לא התאים לי. פתחתי דרך "חינוכית":
אמרתי לילדים, שהסלט אותו אני מכין, הוא
"סלט שרירים". מי שאוכל
אותו, מתחזק וגדל. השיטה עבדה להפליא. העמדתי
כל ילד ליד הקיר, רשמתי את שמו ובעזרת סרגל ששמתי על ראשו, סימנתי על הקיר את
גובהו.
מדי שבת, בדקתי את התוצאות. הזוית בה היה הסרגל מונח על ראש הילד, הייתה
לפי מצב האכילה, בשבת הקודמת. היו כאלה שגבהו והיו שנשארו באותו הגובה. הדרך החינוכית הזו, לא נרשמה, אמנם, בספרי
החינוך של התנועה הקיבוצית, אך עד היום ,חמישים שנה אחרי, בכל פגישה עם אותם ה"ילדים",
הם מזכירים לי את "סלט השרירים".
גדעון, מזרע