-31-

דמעה

יוֹנַת

יוֹנַת,

זוֹ אַת?

אֵלֵינוּ בָּאת?

הַבַּיְתָה חָזַרְת?

יַמִּים שָׂבָעְת.

תְּלָאוֹת וּשְׂמָחוֹת,

בְּחַיַיִּך יָדַעַת.

רַב עָיַפְת, יוֹנַת.

אַך זֹאת , אֲחוֹת,

הַגְּמוּל, נָאוֹת.

מְשׁוֹרֵר נְשָׁמָה,

בַּדֶּרֶך פָּגַשְׁת,

לָקַח יַדֵּך,

אִתּוֹ הָלַכְת.

בָּאת אֵלֵינוּ

לִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ

לַנּוּחַ עִם כֻּלָם.

עִם אֵלֶה, שֶׁבְּדַמָם,

זֵעָתָם וְדִמְעַתָם,

הֵקִימוּ מֵאַשְפָּתוֹת,

עָם, יַצְרוּ אָדָם.

מְקוֹמֵך, כָּאן, אִתָּם.

כַּבֵּד אָבִיךָ וְאִמֶּךָ,

לְמָעַן יְלָדֶיךָ,

שֶׁבְּבוֹא יוֹמֶךָ,

לֹא יַלְבִּינוּ פָּנֶיך.

נוּחִי יוֹנַת,

בְּעוֹלָם שַׁלְוַת.

מַגִּיעַ לַך,

כֻּלָּם פֹּה אִתָּך.

נוֹצֵר וְזוֹכֵר,

חֲבֵר.

גדעון