5.2.10 אשר רון/בחמוצקי
סלוצקי
" מנדל גנרטור
" ? בהכשרת פלמ"ח במעוז-חיים ,
הדבקנו לו את הכנוי זאת סיפר לי פלמחניק באר-שבעי .
על שום מה גנרטור ? – שאלתי והוא הסביר : מנדל
היה פועל ועובד בקצב של גנרטור . היה הולך בחצר המשק
ושני עוזרים מההכשרה בריצה אחריו . מנדל לא עבד , הוא התנפל על העבודה . הוא היה גם אחראי על הגנרטור
.
גנרטור ? שיחקתי אותה תמים . צוציק , אומר לי הפלמחניק , באותם ימים חברת
חשמל לא ידעה היכן נמצאת מעוז-חיים . היום , גם ממשלת ישראל לא יודעת מיקומם של
הרבה קיבוצים ומה הם עשו למען המדינה . ללא ממשלה אוהדת , רוב הקיבוצים לא יחזיקו
מעמד .
השמיכה קצרה , המשיך הפלמחניק במונולוג . מרגע שמשכו אותה לכיוון
ההתנחלויות הרגליים של הקיבוצים חשו בקור שהלך וגבר והגיע עד צוואר . בגלל הקור
חפשו במה להתחמם ומצאו שהפתרון מצוי בהפרטה . פתרון חזירי שחלחל מהעיר לקיבוץ . חזירים תמיד
היו כאן אבל , קפיטליזם חזירי ודורסני התחיל בשלטון של ראש הממשלה מרחוב צמח ועובר
כחוט השני דרך ביבי ומיס פיגי .
אם המעטפת תתפורר גם תל אביב תלך פייפן .
יודעים שזה יקרה אבל לא יודעים מתי . אפילו לא יודעים אם זה יקרה לפני או
אחרי רעידת האדמה שבטח תגיע .
עד כאן נאומו של הפלמחניק שהחליף את הקיבוץ למען העיר . מאקדח הפרבלום הוא איננו נפרד כיוון
שמלחמת השחרור
טרם הסתיימה – לדעתו . האקדח תקוע
בנרתיק בלוי הצמוד לחגורת עור המתאמצת להקיף כרס שצמחה ללא אחריות .
עם בטן כזאת אתה רוצה להמשיך את מלחמת השחרור ? זרקתי לו בעדינות .
זה הכל בגלל התרנגולות שסחבנו מהלול של מעוז , אמר וטפח על בטנו בתוספת
צחוק מתגלגל .
בבאר-שבע , הוא תיקן עד לאחרונה מכסחות דשא . בקיבוץ עדיין זוכרים אותו .
לא זכרו את שמו אבל זכרו את כנויו –
" המחוטל
מאכר " .
נסחפתי בקטע על הפלמחניק . הוא טוב בצ'יזבטים . הצלחתי להשתחרר רק כשהגיע
פראייר אחר כדי לשמוע על הקרבות
בהם לקח חלק עם " חיות הנגב " . את הספורים שלו על כבוש ביר עסלוג' ועוג'ה
אל חפיר , אני כבר מכיר בע"פ .
מנדל סלוצקי ז"ל , מעולם לא
התלונן . לא על הממשלה ואפילו לא על מנחם
בגין שריסס הרבה רעל ושנאה נגד הקיבוצים .
כל כולו היה בעשייה , דיבורים ופוליטיקה היו ממנו והלאה .
כל משפחתו נספתה בשואה . הוא הצליח לצאת מפולין בטרם הגיעה מכונת ההשמדה הגרמנית . למרות הקשר
בינינו , על נושא השואה לא היה מוכן לדבר או לכתוב . העסיק עצמו בעבודה ביום
ובתחביבים בלילה . בין לבין היה זורק לפיו כדורים להנמכת הווליום של כאבי הראש מהם סבל .
אחרי כל כדור היה לוגם כמויות של מים צוננים מהג'רה אותה היה מניף אל מעל לראשו והמים
בנפילה חופשית - הישר לגרונו .
ניגן על מנדולינה עד שאיבד בנגריה
שתי אצבעות . על אורגן חשמלי הוא השתלט . ניגן קונצ'רטו לשמונה אצבעות . משך שנים
היה שר במקהלת הקיבוץ . מחברת שירים ביידיש מתקופת ההכשרה בפולין , הוא שמר בקופסה
וסרב לגעת . היא הזכירה לו כנראה , ימים שרצה לשכוח . נראה
כאילו מחק מהזיכרון את ימי נעוריו בפולין . חשב שרק כך יוכל להמשיך ולזרום . אבל
לא , בגיל שמונים יצא למסע שורשים בפולין הקומוניסטית ורוסיה הסובייטית . הכין חוברת בה ריכז שירי נשמה ביידיש לחברים בקבוצה למסע .
חזר למחוזות ילדותו ופגש שכנים פולנים ועיירה רדומה כאילו קפאה ביום
שעזב אבל , ריקה מיהודים .
מספר חודשים לפני שהחזיר ציוד לבורא עולם , הוא נתן לי את המחברת למשמרת
. לפי המבט בעיניים , הוא הבין
שהסכמתי להמשיך ולשמור עליה . והיידיש
, פעם חשבנו שהיא שייכת לגולה אבל , היא מצידה אינה עוזבת אותנו גם בארץ .
היידיש היא בעצם השתקפות של העם היהודי במראה . גם ביידיש , כמו בעם היהודי , השמחה והעצב
שזורים זה בזה .
אני שומע צעקות מהקהל . " ומה עם הלדינו ? " כן , גם הלדינו אבל
לא צריך להעלב ולצעוק .
מצורף תצלום של כמה מעבודותיו . כמו שאני מכיר אותו , גם שם למעלה הוא השיג
מחשב וחיבור לאינטרנט . הוא ודאי יחייך כשיראה את התמונות שצרפתי לכתבה . תמונה
תמונה תמונה
אשר רון ( בחמוצקי )