15.12.09 אשר רון (בחמוצקי) ארכימדס צדק ( אֶאוּרֶקָה)
טביעת האוניה salla 2
החזירה אותי לכתבה שהופיעה בזמנו " באתר המוקפא " .
ברצוני לבקש סליחה ומחילה לפני שיהיה מאוחר .ולהלן ספור המעשה : ספור אמיתי
, כמעט כמו כל הספורים והצ'יזבטים שלי .
יצאנו בחצות
מנמל הבית בחיפה . ברגע שנפרדנו מהגנת שובר הגלים , הרגשנו בסערה ההולכת וגוברת .
האלחוטאי והקפטן קיבלו את התחזית השחורה על הסערה המתחוללת בלב הים התיכון .
אוניות שסיימו פריקה וטעינה לא יצאו באותו לילה לים הפתוח . כולם הבינו שעם סערה
כזאת לא מעיזים להתמודד . אוניה אחת , " החלוץ" , עזרה אומץ
והפליגה לכוון הסערה ההולכת ומתעצמת . מי שהחליט על כך היה קפטן שפוקי הקרייתי . לקפטן שפוקי היו את הסיבות שלו להחלטה האומללה . ( לא אנתח
זאת כאן ועכשיו ) היינו מתוכננים להגיע בסך הכל לנמל לרנקה שבקפריסין . בים רגיל
משך ההפלגה הוא כ – שמונה עד עשר
שעות . בינתיים , חלפו כבר עשר , עשרים ,שלשים
וארבעים שעות . אנחנו דרומית לקפריסין
נאבקים ברוח והגלים . בעצם קפריסין כבר מזמן מאחור והיא לא מעניינת . הכוון שלנו
לשום מקום . הכוון שלנו הוא מול הרוח ובניצב לגלים .עם גלים כמו שהיו ועם סערה
בעוצמה שהייתה לא משחקים . היה חשש להתהפכות האונייה . לכן המשימה היא לחתוך את
הגלים והרוח בניצב להם .
זכור לי שעמדתי בגשר האונייה ,
משקיף על הגלים המתנפצים , חרטום האוניה יורד מטה כאילו האוניה חושבת לצלול
למצולות . אחרי מספר שניות ארוכות החרטום מתרומם ומתגלה . ושוב פעם נוטה כלפי מטה
וחוזר חלילה . כשהחרטום צולל הירכתיים מתרוממים . כשהירכתיים מתרוממים מתרומם אל
מחוץ למים מדחף (פרופלור) האוניה . פרופלור באוויר זה כמו וינטלטור
אדיר המשמיע שריקה כשריקתו של לוויתן פצוע . מה אומר לכם ? שמעתם פעם שריקה של
לוויתן פצוע ? לא שמעתם ? אז תדמיינו . גם אני לא שמעתי שריקתו של לוויתן פצוע .
אבל שריקה של מדחף האוניה
כשהוא יוצא אל מחוץ למים , זה פשוט
מפחיד . היה פחד אבל לא היה פנאי לפחד . זאת מכיוון שהיה צריך לאחוז בחוזקה
את המעקה שבחזית הגשר . במקרה כזה חושבים איך לא לפול ואין פשוט זמן לפחד . גם
להתפלל לאלוהים זה לא מתאים וזה לא הזמן . לאלוהים שיתפללו עכברי היבשה , ימאים
שרופים מכים על עץ , ימאים אמיתיים לא מתפללים . בקיצור , אין טעם בלפחד כי הבנאדם
יודע שזה לא יעזור . היה מעט פחד שהגלים ינפצו את השמשה הקדמית שבגשר ולהירטב
בסערה כזאת זה לא נעים ואפילו מעליב . הראות הייתה ממש גרועה . אבל זה כלל לא
הטריד. במבט בראדר היה מובן שאין סיכוי להתנגש
באיזה כלי שיט . אף כלי שיט לא נראה ברדר ולא מחוץ לרדר . יסלחו לי הדבילים אבל מלבדנו אין אף דביל המפליג עכשיו
בים . באותן שניות ארוכות שהחרטום צלל , היה חשש אמיתי שמא ארכימדס טעה בחישובים .
אבל ארכימדס לא טעה , האוניה הכבדה על מטענה המשיכה לצוף ולנוע .
היה חשש שמכסה המחסנים יפתח ויחדרו
מים לבטן האונייה אבל הסיפונאים סגרו היטב את המחסנים עוד בטרם עזבנו את הנמל .
טונות של גלים התנפצו על הספון ועל מכסה המחסנים . יש גבול ליכולת ספיגת מכות
הגלים על אותו מכסה פלדה . מכסה הפלדה יכול לקרוס וכבר קרו מקרים שאוניות טבעו
מאותה סיבה . במקרה כזה אי אפשר להאשים את ארכימדס . מה הקשר של ארכימדס למחסנים ?
במקרה כזה אפשר ואף מומלץ להאשים את ראש הממשלה .
אצלנו בישראל זה פשוט מנהג להאשים את
ראש הממשלה בכל צרה שלא תהיה . אבל המקרה שלנו קרה עשרות שנים לפני שהתפתח
כאן המנהג שמאשימים את ראש הממשלה .
כשאני נזכר במראה של הגלים המתנפצים
על מכסה הפלדה אני נזכר באותו איש אמיץ , גיבור אמיתי העשוי ללא חת והחזק כפלדה
אשר הגלים הכריעו אותו בעת סערה בנמל אשדוד . כן , רפול היקר ז"ל לא עמד בפני
הגלים הזועמים . הוא הכיר את שיגעונות הגלים אבל היה חסר לו הרבה SEA TIME ואת זה לצערנו הוא לא ידע . כל ימאי , מתחיל או וותיק
,יודע שהשאלה הראשונה במפגש עם ימאי אחר היא : כמה SEA TIME יש לך ?
מספר פעמים נפגשתי עם רפול . זה קרה בצבא וזה קרה באזרחות . תמיד זה לווה
בהומור ובטפיחה על שכם . גם כשתפש אותי מתרשל בריצת הסתערות על יעד מבוצר בעת
תרגיל בשרות מילואים .
כאשר נראה היה שארכימדס
צדק ושהמחסנים סגורים היטב הבינונו שאם זה ימשך הרבה זמן משהו עשוי להשבר .
או שהאוניה תשבר או שהרוח והגלים
ישברו קודם .
למזלנו , הרוח שככה מעט , רב החובל
סובב את האוניה ברגע של שקט רגעי , סבוב של מאה ושמונים מעלות . הסיבוב עבר
בהצלחה , האוניה וגם ארכימדס עמדו במשימה .
עכשיו , בעזרת הרוח שנחלשה מעט , האוניה פילסה דרכה לכוון נמל לרנקה .
ההפלגה במקום עשר שעות נמשכה כ – 60 שעות .האוניה הגיעה ללרנקה מוכה וחבולה והצוות
עייף ותשוש . בנמל פגשנו אוניות שהיו לידינו בנמל חיפה , יצאו לקפריסין יממה
אחרינו והגיעו ללרנקה כיממה לפנינו .
לא אנתח את האירוע ואף לא אביע
דעה בעניין מוסר ההשכל . מתאר לעצמי שאפילו לקפטן שפוקי
המקצועי והמנוסה – היה זה שעור חשוב עם לקח לעתיד .
מבקש סליחה מארכימדס על שפקפקתי בצדקתו . מקווה
שהוא יסלח לי למרות שבקשת הסליחה והמחילה הם באחור של כמעט יובל שנים . מזל
שנזכרתי עכשיו , מי יודע כמה שנים יחלפו עד שאזכר שוב באותו אירוע , אם בכלל .
טביעתה של האוניה salla 2
החזירה אותי לאותם ימים .
נ.ב. שפוקי / רפי שפינט
, גר בזמנו ברחוב י"א , בבית שהיה פעם ביתה של משפחת טוייסטר וקודם לכן ביתו של חנן רותם .
אשר רון (בחמוצקי)