8.4.09 ימי הפסח
וליל הסדר..נשר\שנות ילדותי : מאת אורן יהודה
(
..אמא
ואבא במחשבותיי כל אותו הערב ולזכרם תהא כתבה זו! )
ימי הפסח אצלנו באותם ימים שהתגוררנו בשכונת
הצריפים הותיקה בנשר.אימא הייתה מכינה את מאכלי החג לבדה ונתחיל... אצל בעלי חנות
הדגים,'שמחה'[אלנקוה]בבריכת הבטון הירוקה שבחנות הצפופה
בין רחשי זרימת המים בצינורות פנימה והקצף הנוצר שייטו להם המוני קרפיונים זהובים
פעורי פה ומשם ברשתית ההיא אל שולחן השיש הכבד...ולאחר ש'חטפו'
זבנג רציני בגבם בקרבת הראש..ונייר העיתון.
( עד היום יש בי חלחלה כשאני נזכר
בחבטות ההן בדגים,איזה פליק זה היה!) אימא
קצת ריחמה על הדגים שקנתה ונתנה להם עוד יום יומיים לשוט במימי ה'פיילה' שבימים אחרים אנחנו היינו רוחצים בה. וכשהגיע זמנם,יאללה
אל השולחן במטבח הקטנטן שלנו,גם את ה'פליק ההוא אני
זוכר והסכין החדה שחתכה וביתרה את הדג הגדול. נו,כעת אל הקדרה והדג ואצלנו היה
מתבצע מילוי חלקי הדג במלית הטחונה. יתר חלקי הדג האחרים היו נטחנים במכונה הקטנה
ההיא שהוצמדה בבורג גדול אל השיש בשולחן המטבח וסיבובי הידית שירבבו
מבעד לחרירים את התכולה עם פרוסת לחם שחור לניקוי וגם לתוספת לתערובת המוצקה ומכאן
לבישול. חלקי עוף מבושלים ועוד כל מיני בישולים אחרים ולא אשכח את ה'פולקע' המיותם שנותר תמיד בקערת הפסח לצידה של הביצה ועלה
החסה.
כשאני נזכר כעת אני זוכר ששמרנו מאד
על הלכות החג לא לאכול חמץ הן בגלל האווירה הכללית של השכונה ולא אוסיף!
המצות המטוגנות ההן..מצה רטובה,קיפול
לחצי וכעת לרבע,טבילה בביצה מקושקשת ומכאן למחבת המפויחת השחורה עם שמן. זה
היה מעדן של ממש שהחליף את הסנדביצ'ים בעיתות החג. המאכל הבא של החג היה משהו
בנוסח דומה 'מצה צרובה' או בשמה האידישאי 'מציי ברה'
בלשון רפה.שוב המחבת והשמן והביצים מעורבבות יחד עם מצות שבורות ומפוררות עד
לסיום. קצת פלפל שחור שפוזר מעל וככה זללנו מזה..במזלג[שלא תאמרו שלא היה חינוך
אז..]
אבל מעדן החג היה ונשאר ה'בובל'ה' הזכור לטוב,קערה וקצף
ביצה[חלבון]מעורבב יחדיו עם כף קמח מצות ורק בסוף נכנס לכאן החלמון הצהוב,ערבוב
נוסף ולמחבת. כעת לכשהצטנן המאכל פוזרה עליו בכמות
נדיבה סוכר,הוי הוי הוי איזה מעדן זה היה. את האמת לומר
שאחד המתוקים שלנו כילדים הייתה וכיכבה הריבה בצנצנת 'עסיס' הגדולה ובימות פסח זה
היה חלק בלתי נפרד ממאכלי החג,כי הרי איך אפשר מצה בלי כלום. אבל היו גם ימים
שלמדנו ממשפחה נשרית אחרת להכין משהו מתוק אחר,מצה מרוחה במרגרינה וסוכר מפוזר
מעל,כן כן אלו היו הממתקים של פעם ובפסח הייתה זו פשוט הזדמנות.
מרק העוף המסורתי שכל השכונה הריחה
בבישולו..השולחן הגדול בחדר הקטן[שלא תחשבו רק כמה חדרים היו לנו שם..זה נקרא החדר
הקטן שהיה בסך הכל אחד מתוך שניים בצריף שלנו חוץ
מהמטבח והתוספת של 'יאנק' הבנאי[שירותים וומקלחת]
כאן עמד השולחן ההוא ואמא היתה מארגנת כך שכל בני הבית
ישבו וחגגו את ליל הסדר שכל כך אהבתי,כעת אני דומע מהתרגשות שאופפת אותי כשאני
נזכר..אימא אבא, חבילת ההגדות שחולקה לנו ע"י אבא ברצינותו,יישובים בשקט בכסאות ההם ואבא מתחיל אהבתי את קריאת ההגדה,התמונות שבה
וסיפורי המעשייה הזאת על יציאת מצרים.
וככה כולנו מקשיבים לאבא בקריאתו.. יין נמזג,ונדמה לי שרק אבא לגם ממנו אז.. וכוס
מכסף מקומטת מעט שהובאה מביתם שבפולניה..שניצבה במרכז השולחן היא הכוס לאליהו
ולמחרת בבוקר הייתי תמה מי 'רוקן' אותה,אחיי סיפרו לי שאבא שלנו 'דופק' אותה בבוקר
השכם.
אז הימים ההם חלפו והדמעות שהזכירו
לי,ובגילנו המאוחר אנחנו על משפחותינו מארחים ומכינים את החג על מאכליו ותבשיליו
והלכותיו שקצת נמוגו.וכיום ליל הסדר עם משפחתי המורחבת סביב השולחן עם הבנות
הנכדים וכולם וכמו תמיד ..אמא ואבא במחשבותיי כל אותו
הערב ולזכרם תהא כתבה זו!
פסח 2009