26.1.10 נילי דיסקין
מענטשן טראכט
און גוט לאכט...."
לפני שנים מספר, הייתי צריכה לכתוב 3 תסקירים לבית המשפט . כל תסקיר,כשנכתב
במשרד, לוקח כמה
ימים בגלל ההפרעות, קבלת קהל, טלפונים,
והסחות הדעת. קשה מאד להתרכז ולכתוב תסקיר שסוקר את כל ההתנהלות המשפחתית של משפחה מסויימת, לאורך ההיסטוריה, לכתוב על אישיות ההורים והכשל
ההורי שלהם שלא יוכל לתקון, ולשכנע
את השופט בהליך הממושך של "תיק בר-אימוץ"
שיש להוציא את
הילדים מרשותם לצמיתות. ביקשתי וקיבלתי אישור מהמנהלת לקחת יום חפשי, לשבת בבית, להתרכז, ולכתוב
את שלושת התסקירים ביום אחר. דא
עקא שהיום הזה נפל על ט"ו בשבט...... ובחצרנו, ברמת
השרון שרדה השקדיה היחידה שנותרה במושבה ( עוד
מהימים שהבית המשותף שלנו לא היה קיים, והשטח
היה שטח
של גינה גדולה של בעלת המגרש עליו נבנה הבית.) הייתה זו שקדייה גדולה וענפה שהרהיבה ביופייה כל ט"ו בשבט. ילדי שנולדו כולם
בינואר , מצולמים כמעט בכל ימי ההולדת שלהם - מתחת לשקדיה הפורחת. ובכן, מלאת עזוז ומרץ התיישבתי לכתוב את התסקירים, ואז התחיל הברוך! בכל רבע שעה ( מתואם
מראש) הגיע גן אחר, או אחת מכתות
א' במושבה.
נעמדו סביב השקדייה ושרו לה שירי ט"ו בשבט(אני גרה בקומה ראשונה, וזה היה ממש "בתוך הסלון" שלי). זה היה כל כך
מצחיק שאפילו לא כעסתי. ונאלצתי לכתוב אחה"צ ובערב. המראה היה
כל כך מלבב, והשמחה שלי מהנאת הילדים הייתה כל כך גדולה - שיש לי רק זיכרונות טובים
מהיום ה"דפוק" הזה שבו כל מה שרציתי היה לשבת בשקט בביתי, ולהתרכז בכתיבת תסקירים, בלי הסחות דעת......אבל, אם תחזרו
לכותרת,תסכימו איתי. שאלה החיים, ובכל זאת הם מה
זה יפים! כעת, כשהשקדייה הזקנה הלכה לעולמה בחורף קשה במיוחד, פורחת הצאצאית שלה, עדיין
קטנה אבל הפרחים שלה הם פרחי האם, והיא
ממשיכה
לשמח את דרי הבית "כמו גדולה" ( מלבד שכן אחד שטען שהפרחים מביאים לו דבורים, וגרם לגנן לקצץ אותה כמעט עד השורש. הוא מת השבוע ואין
מדברים סרה במתים. אז אני לא מעירה על זה כלום).
חג שמח לכולם. זהו חג גדול לישראלים שחידשו ימיהם
כקדם
בארץ השקד.ביי. נילי דיסקין