26.5.09
מאת מוטקה ברק
מים "מורעלים"
במדבר סיני
קבוצת חברים קטנה, החלטנו לצאת
לשוטט במדבר סיני אחרי המלחמה.מלחמת "קדש". קיים נוהג לתת שם למלחמות ,
וכך יותר קל לזכור את העבר. הייתה נהירה רבה בארץ לראות ולחוש את מדבר סיני ,חיידק
המדבר דבק גם בי.
לקחתי את שניתן להכניס לתרמיל. וגם נשק "עוזי" מפורק בתרמיל צד. מה שבטוח על כל צרה. ומפה
גיאוגרפית מאטלס ברוור, זה מה שהיה. נקבעה נקודת פגישה לחברים שיבואו לבאר- שבע ושעת יציאה . ומי שיגיע
ברוך הבא. התוכנית : הכרת מדבר סיני טבע ונוף.
לאחר טלטולים רבים מהצפון לדרום הגענו לבאר-שבע חמישה חברים. הייתה לנו אפשרות
בחירה להיכנס לסיני דרך אילת או דרך ניצנה .וכמו שאנו עומדים ומתדיינים מגיע
קומנדקר,רכב צבאי מן ג'יפ גדול . הנהג עוצר ושואל האם יודע מישהו איך מגיעים
לניצנה.כמובן שהסכמנו להראות לו את הדרך, עלינו בשמחה רבה על הרכב , התחלה טובה הרי היא סימן טוב לבאות . רוח קרה מלטפת את הפנים, הימים ימי חודש מרץ
מסביבנו הכל ירוק אחרי חורף גשום.הקומנדקר מזמר את שירת
הדרך, על רדיו באוטו עוד לא חלמו. ואנו פותחים בשיחה עם הנהג ,ומתברר שהוא בדרכו
לסיני מביא אספקה למחלקת חיילים הנמצאת בג'בל- ליבני.
מתעכב בעיירה קוסיימה
להסדיר ניירות ומשם ממשיך, אין
יותר טוב מזה להיכנס למרחבי סיני. הרגשת מעשה בראשית, מרחבים ללא קץ נוסעים ונוסעים ,ומתחילים להבין את משמעות
המדבר.חולות וחולות נודדים וממרחק אפשר
לראות את הרי הגרניט...(מחפשים את הר סיני).
לאחר נסיעה של יום שלם הגענו בחשכה
למקום לא ידוע ונפרדנו לשלום מהנהג שהיה
נהדר אלינו. ליד כפל קרקע תל אבנים קטן הקמנו אוהל סיירים , הדלקנו מדורה קטנה ,
וכאן יהיה הלילה הראשון, במדבר הכל שקט אין נפש מסביב
.לפתע אני שומע קלות... מבקש מחברי להיות שקטים ולתדהמתי אני שומע את קולה של
אחותי טליה.מה קורה כאן? בלי להגיד לחברי כלום.שלא יחשבו אותי לסהרורי ...
אני מתקדם לכיוון הקול . ולהפתעתי
כי רבה אני מגיע לחניון טנקים.ואכן כן אני פוגש את אחותי . הייתה סמלת תרבות
בשריון והתקדמה עם החיילים לכל מקום . אומרים
יד המקרה הפגישה אותנו.לאחר חיבוקים ונשיקות אני מקבל נזיפה הגונה "מה אתה
עושה כאן?אין לך כבר מה לעשות בחיים" ... נשארנו יום אחד במקום . עם הכנסת
אורחים נהדרת ! טרמפ מזדמן טנדר פיג'ו עם שני בחורים שמחפשים מציאות . הגענו למקומות
שונים לא אפרט אותם כאן וכשהטנדר היה מלא שמעטס נפרדנו
מהשניים והגענו לעיירת חוף קטנה אבו זנימה .מכאן שלחו את
המנגן שנחצב במכרה אום -בוגמה. המכרה נמצא במרומי ההרים. אותו שלחו, הורידו ע"י קרוניות על כבלים מתוחים מעל תהומות
ההרים. הצוויליזציה בעיצומה בלב המדבר.
חיכינו כשלוש שעות אולי יעלה רכב
למכרות וכשזה לא בא החלטנו לעשות מסע רגלי שנמשך כארבע שעות טיפוס בהר .אנו עולים
בדרך שנסללה על פני תהומות שמשני צדדינו הרי גרניט מעשה בראשית.
יש לציין שבאחד השטפונות הכביש העולה למכרה נסחף כולו ולא ניכר שהיה פעם
כביש.
עצוב לספר שראינו את ההרס שהשאיר
אחריו הכובש.אלו שבאו אחרי החיילים.
(ראה בספר התנ"ך יהושוע פרק ז' פסוק א
על הביזה )
.מראה המכרה קצת מדכא לפני כמה
ימים הכל שקק כאן חיים ואילו כעת הרס ועזובה.
במשך שעה ארוכה ירדנו בדרך הסלולה
בין תהומות לצידינו , הרי הגרניט ומעלינו עדיין תלויות הקרוניות על הכבלים ,מגיעים
לכביש מתמקמים לחניי+ת
טרמפ! פניינו לשרם
–אשיך,
ובדרך מקרה הבלתי יאומן,רכב צבאי
עוצר .סיור צבאי האוסף טיילים אבודים .
.
הגענו בשעת הצהרים למרגלות הר
שברומו נמצא מכרה אבן הטורקיז, סארביט
אל חאדם היה כבר חם מאד.
פגשנו בדואי עם גמל שהיינו בחברתו
כמה ימים , או להפך הוא בחברתנו. וכשזה שמע שאנו מתכוונים לעלות למכרה אמר
"בין כה וכה תעלו ותרדו תראו שם רק אבנים" .ישב בצל הגמל וחיכה
לנו.ובאמת צדק ירדנו אבל מלאי חוויות ממראות קדומים במרומי ההר נבנה מקדש מצרי
עתיק לכבוד האלה חתחור כמה עמודים עם כתובות בכתב
חרטומים ממצרים העתיקה. נשארו זקופים שיני הזמן לא יכלו להם.
שמענו בטרנזיסטור, שישראל מפנה את
סיני , פוליטיקה זריזה. לא נותנים לישראל אוויר. ואנו תקועים אי שם במדבר.
ידענו שהמקום הזה מאד מבוקש לסקרני
המדבר והמשכנו בהליכה איטית מזרחה כשפניינו מועדות למנזר
סנטה קתרינה! אולי יעבור איזה רכב . ומשם טרמפים לצפון
בידיעה שלא נראה את כל צפונות מדבר סיני. המנזר על שם קתרינה
הקדושה הוקם לפני כאלף ארבעה מאות שנה , מהווה מקום משיכה לעולי רגל, ממוקם ליד הר-משה. אם אנחנו כבר כאן לא נגיע למנזר?
מעט המזון והמים שהיו לרשותיינו אזלו והיינו רעבים וצמאים למים.
נשאר לנו בתרמיל מעט קמח להכנת
פיתות וכמה חפיסות חלווה. שמרנו לעת צרה קצת מים במימיות . הבדואי צמוד אלינו מצפה
לצ'ופר אומר שהוא מכיר כאן בסביבה בערוץ
הנחל במרחק עישון סיגריה מעיין מים ועצי תמר, כמו שאומרים נווה מדבר.הלכנו כמה שעות ובאמת
הגענו לנווה מדבר, (אחרי עישון כמה וכמה סיגריות). עץ תמר ושיחי סוף, מבנה אבן קטן
ופלג מים זכים זורמים מבצבצים מהסלע
ונעלמים בחול .מנפלאות המדבר.
ולשאלה בעניין עישון הסיגריה
הבדואי צוחק ואומר" בטח הדלקתם! אהה,
את הסיגריה מדליקים ומעשנים
רק כשמגיעים למים".
אך אוי לאותה צרה הבדואי אומר "קודם
נתן לגמל לשתות ולאחר מכן אנחנו נשתה .מקרב את הגמל למים ,הגמל מפסק רגלים מקרב
פיו למים משמיע קול מוזר מבין שפתיו מסובב את צווארו מחרחר ואינו שותה. הבדואי מזהיר "אם הגמל לא שותה מהמים אף אחד לא ישתה
מהמים . המים "מורעלים" יש בהם קללה!
במרחק של כמה עשרות מטר מהמעין, הבדוואי חופר בחול
ומגלה מים ! למזלנו הגמל שתה וכן אנחנו,
כשידיעת פינוי סיני מהדהדת בראשינו
,בכל זאת אם אנחנו כבר כאן במרחבי המדבר כשמתחילים להבין את המרחקים... לא מוותרים
וממשיכים בטרמפ מזדמן למנזר
סנטה קתרינה
המנזר בנוי בראש צוק שמסביבו חומות אכן הגישה אליו רק דרך מעלית שהנזירים מורידים מחשש
שודדים. בדרך עוקפת עלינו למנזר. הנזירים לא אוהבים אותנו אך תשלום הגון פותח את כל השערים.סיירנו במנזר עמדנו ליד
מקום הסנה הבוער . ביקרנו בביתן הגולגלות . המנזר אופף הוד וקדושה , ישנו בחדרי עולי –הרגל והרגשנו כצלבנים.
בשארית כוחותינו עלינו להר סנטה- קתרינה אלף
מדרגות ויותר בנויות בסלע לנוחיות הצלבנים .כשמולינו
רואים את הר משה .לפני עזבינו את המקום החתמנו ניירות ביקור ומתחילים להיפרד מסיני.
הנה טרמפ
מזדמן ואנו בדרכינו לדהב נוסעים ונוסעים הדרך גלית ומתמשכת... מרחוק כבר רואים את ים סוף.. ים
זהב מים צלןלים
שיד האדם עוד לא הייתה כאן.יש תנועה במדבר
מורגשת רוח הפינוי. צהל מפנה את
כוחותיו בזריזות. לא הבנו את החיפזון נסחפנו עם כולם.
בנסיעה על קומנדקר מזדמן היגענו לקצה המדבר
שרם-אשייך.
בגלל לחץ הפינוי נאלצנו
להיפרד בטרם שבענו לראות את האלמוגים וטבילה הגונה במימי הים הצלולים.
תפסנו טרמפ ענק !עם חיילים מהשייטת
שקיבלו בונוס לחזור לבסיסם ע"י חיפה
דרך היבשה..במשך ארבעה ימים ושעות רבות של נסיעה ועצירות היגענו עד לשער
הבסיס בצער רב נפרדנו מהחיילים .והמשכנו דרכינו הביתה.
אחרי 10 שנים שבנו לטייל במדבר
סיני באופן מסודר והרבה יותר אחראי.
מוטקה
