3.2.10 מוטקה ברק: ריבה אינדונזית
היה הייתה פעם ארוחת ארבע בחדר –אוכל.
אחרי העבודה בין השעה ארבע לחמש
אחה"צ ,באים החברים והחברות ,לשתות כוס תה עם ריבה . שני שולחנות
ערוכים ,מכל טוב: לחם פרוס קערה קטנה עם ריבה לפעמים מהולה במים שיהיה
יותר קל למרוח על הלחם ," תרגיל"
של האקונום להקטין את ההוצאות, הפתעת השבוע ממרח TEA TIME ‘ בטעמים שונים
. מזכרת מהצבא הבריטי שעזב את הארץ
בתום המנדט .וכדי להמתיק את התה ,היה תרכיז סוכר עם מים קראו לזה "מתק". את התה היו מכינים בסיר גדול, ומגישים בקומקום אלומיניום מבריק...שותים ומדברים ופותרים את
בעיות הארץ והעולם. מתנדב מאנגליה שהיה
בגדות כמה חודשים , נסע וחזר ובשובו סיפר, שבאופן קבוע היה נפגש עם חבר שלו לשתות
בירה בפאב ,ובזמן שהם שותים הוא אומר לחברו איזה בירה קרה היום. והלה עונה לו !
"באנו לשתות או לדבר"? (אצלנו
זה אחרת,)
וכשהגיעה חברת נוער לקיבוץ ארוחת ארבע קיבלה מעמד הרבה יותר רועש ושמח.
אהבו מאד לחם וריבה,כל סוג של ריבה נתקבלה באהבה. ריבה מעורבת או ריבת תפוחים,
ואפילו ריבת חושחש בטעם חצי מר, נתקבלה בשמחה .
בין הנערים התבלט נער אחד בעל כושר אכילה
בלתי רגיל עם תאבון אדיר. יום אחד החברה הכינו לו סלט במרקייה
. ארבעה היו יכולים לאכול ארוחת ערב שלמה מכמות כזאת , והבחור גמר הכל ושאל אם יש עוד.
ובזמן שאותו נער יושב ואוכל ישב מולו חבר
שהייה מאד קפדן בנימוסי שולחן . ראה זכר ולא אמר כלום..
.
לימים שמה של האשכולית הצהובה הגיע לגליל . ובעלי חזון ראו עתיד לגידול
חקלאי זה . במשך שנים רבות גידול ההדרים היה בידי בעלות פרטית בלבד. ובעיקר במרכז
הארץ ,בשרון .נערכו בדיקות קרקע חיפשו ומצאו קרקע מנוקזת שתתאים לניסיון לגידול אשכולית, התקבל אישור מהסוכנות לטעת 80
דונם , נטעו פרדס !
בשיטות העבודה שהיו אז נזקקו לעבודת ידיים רבה ! ועבדו בפרדס קבוצה גדולה
של חברים , ועוד שישה עובדים מחצור ( מטעם הסוכנות כדי לעקוף את בעיית העבודה
השכירה). והתחבורה : עגלת פלטפורמה רתומה
לטרקטור,כשיושבים מסביב הרגלים מתנדנדות אל מתחת למושב וכך עולים ויורדים, לפרדס
וחזרה. ארבעה פעמים בוקר וצהרים ,רבע שעה כל נסיעה ,חבל על הזמן.
וכדי לבטל נסיעה אחת לפחות , הוקמה סככה במרכז הפרדס, שתשמש מחסן לכלי
עבודה ,"וחדר- אוכל" . את ארוחת
הבוקר יאכלו בפרדס.אותו חבר קפדן מארוחת" ארבע," עבד בפרדס וארגן ודאג
לארוחת הבוקר בסככה שנהייתה שם דבר . ועבדי שדה מגדלי הכותנה היו באים לפעמים להתארח ולטעום ממטעמי הבישול
של החבר "קפדני".
ערב ערב
היה מכין במזוודה מצרכים לארוחת בוקר ,.
ותמיד דאג שיהיה במזוודה כל מה שנחוץ
לארוחת בוקר לעובדי שדה . ארוחת הבוקר
בפרדס הייתה מתנהלת באופן מסודר ומנומס מאד בהתאם לדרישותיו של החבר קפדני.
ולצוות עובדי הפרדס,נוסף בחור צעיר ,זה עתה סיים את שירותו בצה"ל,
והשתלב מיד בכל העבודות בפרדס . אותו הנער שהיה ידוע בעל כושר אכילה בלתי רגיל מחברת-
הנוער, גדל ובגר אך תשוקתו לאוכל גברה עמו, ובייחוד אהב ריבה.
החבר "קפדני" היה מכין חביתת ענק מהרבה ביצים, מסמן קווים על החביתה,לפי מספר האוכלים.בהגשה
עצמית מבוקרת שיהיה,ברור כמה כל אחד לוקח,
פלא פלאים ידידינו הצעיר לא מבחין בקווים, ומשבש מדי פעם את חלוקת החביתה הנחשקת.
וכשמגיעים למריחת הריבה על הלחם
העניין התחיל להיות בלתי נסבל ,היה מקרב אליו את צנצנת הריבה ,ואוכל בכפית
ישר מתוך הצנצנת , בלי כל התחשבות אולי גם אחרים רוצים להמתיק מעט את טעם החיים ,
וגומר צנצנת ריבה בלי השאר סימן.בוקר אחד החליט ,"קפדני" ללמד לקח את
זללן הריבה .
מצא צנצנת קצת יותר גדולה הלך
למוסך ומלא אותה בגריז אדום. וכתב על
הצנצנת ריבה אינדונזית, ובשקט בלי לעשות רעש מיותר , הכניס את הצנצנת
למזוודה.ויורדים כרגיל לפרדס.
ארוחת הבוקר מתנהלת כרגיל, מבטים חטופים נזרקים לצדדים.צנצנת
"הריבה" במרכז השולחן.האם ייפול
בפח שטמנו לו או שישחק לו המזל , וצנצנת
הריבה תישאר סגורה? למרות כל הבקשות וההסברים שהריבה נועדה לכולם. הבן- אדם מקרב
אליו את צנצנת הריבה וכהרגלו לוקח כפית ומתחיל לאכול,כולם מסתכלים ומחכים לתגובה
...
וזה ממשיך לאכול כפית ועוד כפית
.ואומר "ריבה אידונזית טעם משונה איך הם אוכלים את
זה".... ?
מוטקה