8.4.09
יחסי
שכנים –
סיפור מאת מוטקה ברק קדישמן:
כמו הזמן עצר מלכת, מהכתוב ומזיכרון אישי סיפור על
תקרית בין שכנים. הייתי רועה צאן , ואז קראו לזה דירניק
מרכז "הענף" שבאחריותי כ-400
כבשים, הכבשים יוצאות למרעה
בהנהגתו של הרועה ומוצאות את רב המזון לקיומן במרעה ובעת מצוקה היו מקבלות תוספת מזון יקר בבית.
שטחי המרעה קרובים רחוקים היו לרשותנו. בימים שהמצב הביטחוני היה מתוח נמנענו לצאת
לאזור הגבול עם סוריה והיינו רועים בשטחים
המערביים קרוב לבית.
דרומית מערבית לקיבוץ
גדות היה כפר ערבי שגרו בו בני כורדיסתן שהובאו לארץ כעובדי פרדס. קרד
אל בגרה.
בשנים ההן היו לנו הרבה בעיות שכנים, בשבילם לקחת את מה שהם
צריכים זה לא נקרא לגנוב .כשהיו צריכים חוטים היו מפרקים את חבילות הקש שעוד לא
נאספו למתבן . לוקחים את החוטים. היה
צינור מים , שהוביל מים מהמעין לקיבוץ. היו מנקבים חורים בצינור כדי ליצור שלוליות מים להשקיית העדרים ולקצר את הדרך למעין .
בעיית החורים הגיעה לסיומה כשהמסגר שלנו
התקין ברזי מים בכמה מקומות.
אבל מבחינתי הייתה לי בעיה גדולה הם היו נוהגים לעלות עם
העדרים שלהם על שטחי המרעה שלנו.
בימים רגילים היינו יוצאים
סמוך לגבול. את שטחי המרעה
הקרובים שמרנו כרזרבה לימים מתוחים.
והרועים השכנים היו עולים עם העדרים שלהם
על השטחים שלנו. וכל ההסברים לא עזרו
,שטחי מרעה עשירים במזון לא מנוצל
ואיש לא שומר עליו !וכך נמשך הדבר וכל הדיבורים לא הועילו. יום אחד כשיצא העדר לשדה מרוחק ליד הגבול עם
רועה מחליף אני יצאתי מוקדם עם הנץ החמה
לשדה המרעה הקרוב, שעליו כל הזמן דיבורים
ואין הבנה! על שטח פנוי אפשר לעלות. וכשהיגיע הרועה השכן עם העדר
שלו לשטח הסברתי לו יפה שעליו לסלק מיד את העדר מהשטח וזה צוחק לי בפנים
ממש לועג לי .
כאן חיכתה לו הפתעה גדולה הוצאתי את הנבוט שהיה עמדי כל הזמן
מתחת למעיל וחבטתי בו מכות נאמנות ככתוב בחד גדיא של
פסח , מכל צד! מיד נפוצה השמועה על המקרה
בכל הכפר במשך זמן רב , עדרי השכנים לא עלו על שטחינו .
ולמחרת בערב בלכתי לחדר האוכל אני פוגש את המזכיר, והוא בפנים
זועמות , אומר לי שלום .ומוסיף ואומר באופן רשמי "הנך מוזמן לברור
במזכירות"."ולשאלתי מדוע?" תשובתו היא הנך מוזמן לברור על התנהגותך
בשדה ,עם שכיננו.
הברור נמשך שעה ארוכה והיה טעון מאד נאמרו דברים קשים משני הצדדים לתמיכה בי הבאתי כמה מחברי שלא
אהיה בודד בדיון . בסופו של דיון ננזפתי ע"י המזכירות כי כך לא בונים יחסי
שכנות.
מים רבים זרמו בירדן מאז ,תושבי הכפר עזבו אותו
"מרצון", לאחר שכנוע של גורמי הבטחון. שאלתי ידיד חבר מיכאל גולן . אשר היה מנהל בית
כלא גדול של אנשי פח"ע על יד באר
שבע! שמנה אז 1000 איש ויותר!
אם היית חבר מזכירות איך היית נוהג?
ותשובתו המענינת היא: אם הייתי
בצידך הייתי מצדיק אותך. "צריך לדבר אליהם בשפה שהם מבינים אבל אם הייתי חבר
מזכירות הייתי נוזף בך" , לא נשארתי חייב ולסיים את השיחה בידידות
אמרתי," עכשיו אני יודע את דעתך"
מוטקה
ציור של קדישמן