27.9.09 תורנות שבת, בבית כולל מסיפורי מוטקה ברק
לבית "
כולל " ,עברו הילדים בקיבוץ
לגור אחרי גיל הגן .ובבית יש הכל.כל שני
ילדים או שלושה קיבלו חדר שינה. מיטה כסא
שולחן . חדר אוכל גדול ומרווח הצמוד לכיתת לימוד,
בעת חג או מסיבת רבת משתתפים אפשר
לחבר את שני החדרים ע"י הזזת מחיצה.
שני חדרי "שרותים" לבנים ושני
חדרי" שרותים" לבנות וכן מקלחות לבנים
ולבנות.
לכל ילד
ארונית פרטית.שתי מטפלות ומורה . יופי של חיים . בית מסודר, בית ספר צמוד. איזה
יופי.אחרי שנת לילה קמים ישר לכיתה בלי נסיעות
ובלי אוטובוסים, קצת צפוף במקלחת אבל מסתדרים .לימודים... הפסקות צהרים.
שעורי בית ,והלכים לחדרי הורים. החיים הטובים.
וביום שבת ,
הכל מתנהל אחרת . הילדים הולכים לחדרי ההורים אחרי ארוחת בוקר מסורתית ,
הכוללת חלה מטוגנת טבולה בביצה שמכין עובד השבת ירקות וכל
מה שיש במקרר שהשאירה המטפלת המסורה.
שעה עשר
בבוקר ניתן האות וילדינו החמודים הולכים לבד לחדרים. החדר כך נקרא מגורי ההורים .
אצל הדתיים "כולל" "וחדר" הם מקום לימודי תורה! ואילו אצלנו
זהו מקום מגורים .
לשעת הצהרים
חוזרים הילדים ,ואוכלים יחד ארוחת- צהרים שמביא עובד השבת .החברים אוכלים בצוותא
בחדר- האוכל וילדינו שלא יפריעו אוכלים בנפרד בביתם עם החבר תורן עובד שבת . כך היה נהוג ואין עוררין. וכעת יש זמן הפסקת צהרים עד
רבע לחמש. השעה בה הולכים הילדים לחדרים.
במשך שלוש
שעות צריך להעסיק קבוצת ילדים שלא כל כך רגילים אליך , ושכולם יהיו בריאים ושלמים
אחרי שבת סוערת.שהוציאה את ילדינו מכל שגרה.
הייתי עובד
שבת , וכדי להעביר את הזמן בדרך מעניינת אחרי הצהרים ,ירדתי איתם לירדן. בדרך
ראינו ציפורים, פרפרים ואפילו
עמדנו להתבונן בקן נמלים ומסלולי הליכה שלהן, עמלות הולכות בשורה וכל אחת נושאת
גרגר כמעט גדול ממנה עברנו ליד שדה
בור בו גדלה שעורת הבולבוסין הראתי לילדים כיצד אפשר בחפירה קטנה לגלות את פקעת השעורה ולהנות
מהפקעת בטעם דומה לגזר. לאכול משהו בשדה אפשר
למצוא, אבל אזהרה חמורה לא להכניס
דבר לפה בלי ידיעה ברורה שהעשב נבדק ואינו רעיל. הילדים התנהגו נהדר נהנו מאד
מטיול טבע.
חזרנו בשעה
ארבע לבית, לאכול ארוחת ארבעה של יום שבת ,יש לי עוד חצי שעה לסגור את היום ללא
תקלות.כמה ילדים מסתכלים בטלביזיה כמה משחקים כדור- רגל שולחן ואני יושב ומסתכל
בעין בוחנת כמעט כמו הרועה בשדה המשגיח על הצאן הרועות בשדה. ועין פקוחה לכל עבר .
והנה לתדהמתי אני שומע את אחד הילדים
כשהוא אוחז בידיו שני מסמרים די גדולים. ומכריז! הסתכלו אלי אני סטיב
אוסטין, אני סטיב אוסטין! מי זוכר את הפעלולן
מסדרת הטלוויזיה. בצעדים זריזים ניגש אל
שקע החשמל ומכוון את המסמרים ישר לחורים
הגלויים זנקתי
ממקום מושבי אל הילד ובתנועת יד אדירה
העפתי אותו לצד השני של החדר ,הילד קצת
נבהל ובבכי גדול הלך לחדר ההורים. מחשבות
רעות התרוצצו במוחי רק זה היה חסר לי שהוא היה
מצליח לתקוע את המסמרים. לשקע!
החזרתי הכל למקומו
הילדים ואני סידרנו את חדר- האוכל הכיור
ריק מכלים . השעה כבר רבע לחמש אפשר
ללכת לחדרי ההורים. לא עוברות כמה דקות ושלושה מגיעים לחדרי, הילד עדיין בוכה בכי גדול
ושני ההורים נרגשים נסערים! איך אתה מאז להרים יד על הילד שלנו.... ראיתי שקשה
יהיה להיכנס לסיפורים ולהתנצל ובנחת יצא
לי משפט: "כל זמן שהילד בוכה ואתם על ידו!
מצבכם מצוין ,אוי לנו ואבוי לנו אם אתם הייתם בוכים והילד היה , מי
יודע אי שם... ושותק! ועכשיו לכו הביתה
ובקשו מהילד שיספר, מה קרה למי שרצה להיות
סטיב אוסטין.
ביום ראשון
בבוקר פגשתי את החשמלאי ובקשתי שיאבטח את כל השקעים הגלויים שיש בהם מתח חשמלי.
לא חשבתי לבקש סליחה! מבקש ברכות מקבל קללות למי פתרונים......
מוטקה