21.10.09 מאת
מוטקה ברק : קליפות של תפוזים במצרים.
תמונות ממצרים
> עמוד 6 http://www.pbase.com/geyzi/motkeh_barak&page=6
תמונות ממצרים
> עמוד 7 http://www.pbase.com/geyzi/motkeh_barak&page=7
הסכם שלום נחתם עם מצרים ב-26
במרץ 1979
מלחמות עקובות מדם הפרידו בין
ישראל ומצרים.והנה אפשר לנסוע למדינה השכנה , לבקר ולטייל בכל מקום .
הייתי מאד סקרן לראות את
הפירמידות, ואת סכר אסואן ומי הם שכיננו המצרים.
להריח את ריחות השוק , ועוד
לבקר בבית -הכנסת בקהיר שלמרות כל התהפוכות נשאר עומד על כנו.
כן בתוכנית
לשוט בנהר הנילוס ועוד מקומות מפורסמים, ככול שנספיק במשך שבועיים שהרשינו
לעצמנו.שמעתי על קיומו של גן בוטני מיוחד אי שם במעלה הנילוס, רשמתי בפנקס כדאי!
התארגנות
זריזה, אומרים ועושים . הצטרפנו לקבוצה בלי להכיר איש,(אחרי שבועיים טיול חזרנו עם
כמה חברים נשארנו ידידים עד היום) .
יצאנו מתל
–אביב בשעת בוקר מוקדמת באוטובס ,תיירים ,בדרך
עוד אספנו כמה אנשים דרומיים. הכרות עם האנשים שנצטרך להסתדר איתם כמה ימים ואנו
בדרכינו "לטרמינל" ישראל- מצרים
הכל ידידותי ומסביר פנים,
החתמת דרכונים, צי'ק -צ'ק החלפת אוטובוס עם מלווה מצרי,
בחור נחמד שכבר יודע קצת עברית. ואנו
בדרכינו לחצות את התעלה ,אין כל זכר או סימן שהייתה כאן מלחמה! לאחר נסיעה קצרה בתעלה
ואנו במצרים.
עם רדתנו מהאוטובוס אומר
המלווה .ברוכים הבאים למדינת האי. בי. אמ.
לא לטעות ומיד מסביר, כאן
הכל "אינשאללה! בוקרה! מעלש
..." בתרגום חופשי "אם ירצה השם, יש מחר.! ואם זה לא מסתדר, אין
דבר!.וכך התחלנו את הביקור שלנו במצרים.
וכמו שהזכרתי בתחילת הסיפור
היחס בכל מקום היה נהדר, ומעניין מאד לאחר תקופה קצרה שלושה חודשים מיום ההסכם,אני מטייל במצרים .
חנווני השוק והבסטות כבר יודעים לפנות לתייר בעברית .היה יום חם, מאירה ואני הולכים ברחוב די צדדי לכלוך ואשפה
חופשי חופשי הרבה זבובים , יוצא אחד הסוחרים מהחנות
ופונה אל מאירה בחיבה רבה "שלום גברת
אני רואה שאת צמאה מאוד, בואי תכנסי לחנות לשתות לימונדה,לא יעלה לך כסף תנוחי מעט
,לרגלים עייפות צריך לתת מנוחה . לפניה כזאת אי אפשר לסרב !כמובן שיצאנו עם קנייה
די גדולה . צריך לדעת לעשות עסקים.
סיירנו ביקרנו חרשנו את מצרים
חוויה שאין שנייה לה .
והנה הגענו בטיולינו , בטיסה מקומית עם חברת טיולים
מצרית.למקדשים באבו סימבל המקדשים הוקמו על ידי
הפרעונים : סתו הראשון ורעמסס
השני לזכר מלחמה עם החיתים בשנים
1264-1284 לפני הספירה! עם בנית סכר אסואן
ועלית פני המים היה ברור שהמקדשים
יכוסו במים. ובמבצע ארכיאולוגי מדהים,
לשימור אתרים הפסלים הענקיים נוסרו ועם מנופי ענק הועברו כמאתיים מטר רחוק משפת
הנילוס , אם לא היו מספרים לנו על העברה
לא הייתי מאמין להזזת מקדשים אלו ממקומם . עבודה מקצועית פנטסטית בכל מובנה
של המילה. אתר ארכיאולוגי מדהים.
לפני עלייתנו למטוס , בדרכנו
חזרה לקהיר . מאירה קולפת תפוז ולא מוצאת פח ! לאן להשליך את הקליפות ,בתום לב שמה
את הקליפות בשקית נילון ומכניסה את השקית לארנק .
למרות שמסביב היה הרבה
אשפה,למאירה יש את החוקים שלה ! לא זורקים
ככה סתם אשפה.בכניסה למטוס עומד שוטר ובודק את האנשים!וכאן מתחילות הצרות .קניתי
שבריה מצרית באחד הדוכנים במקום , עם פיתוחי עץ נהדרים מזכרת ממצרים, ושמתי אותה
בכיס, השוטר מגלה את הסכין ומעמיד אותי בצד לא נותן לי לעלות למטוס.
אחרי דיבורים ובקשיש קטן אני
מפקיד את השבריה אצל הדייל הראשי בתקווה לקבל אותה אחרי הטיסה.אבל זה עוד כלום
מאירה פותחת את הארנק ואוי לעיניים שכך
רואות השוטר מכניס את ידו לארנק ושולף את שקית הניילון מתיר את הקשר ולהפתעתו קליפות ! בחיים שלו לא
ראה קליפות בארנק אוחז את השקית בקצה
אצבעותיו יש כאן משהו חשוד! ובינתיים האנשים עולים למטוס ואנו נשארים ליד הכניסה
למטוס בחוץ . מאירה ואני שני חשודים.
לפני שנים ישבתי עם אבי אחרי
ארוחת צהרים של יום שבת במרפסת . נהנים מרוח קרירה הנושבת מהים, בבית חם. הימים ימי המנדט הבריטי ראיתי שאבא מחזיק לירה
בתעודת הזהות שלו לשאלתי מה עושה לירה בתעודה ולא בארנק ?. התשובה הייתה
"תמיד טוב שיש כסף בין דפי התעודה
לביטחון".תדע עם מי יש לך עסק!
לעולם לא אדע אם יש מזל! איני
יודע למה אבל בהכנות שלנו לנסיעה שמתי כמה דולרים בדרכון ואת כל הכסף שלקחנו איתנו
טמנתי בחגורה בכיס פנימי לביטחון מפני כייסים.
"דיבורים
דיבורים אלי הביטו". כמעט כל האנשים במטוס ואילו
מאירה ואני בחוץ נזכרתי בתעודת הזהות של אבי.
הוצאתי את הדרכון
מהחגורה נתתי אותו לשוטר לבדיקה השוטר מתבונן
בדרכון יודע לקרא או לא לא חשוב בכלל .
מחזיר את הדרכון ומראה לנו את
מדרגות המטוס ובחיוך רחב הוא אומר "תפדלו הכל
בסדר! תעלו".כשהיינו באוויר מעל אגם שנוצר מסכר אסואן, מאירה שואלת תגיד מה
אמרת לשוטר שהכל פתאום הסתדר?.הסתכלתי ימינה שמאלה
ובשקט השבתי "אוזניים לכותל שנהיה בבית אספר לך"...
טיולינו
למצרים היה נהדר!פגשנו אנשים נחמדים, שלא שמעו מעולם על ישראל. ראינו עוני,
נחשלות, ומסכנות ! אושר וחיי רווחה גרים
בכפיפה אחת. ביקרנו בכפרים שעדיין חיים כמו לפני אלפים בשנים. וחיים מודרניים
בערים ובניה מתקדמת המילה האחרונה של הציוויליזציה
.לפי מצב היחסים היום לא מומלץ לתייר במצרים.
מוטקה
.