הפרות במרעה עולות על שדה מוקשים   > סכנה  

1.3.1957

 

יום יום לאחר חליבת בוקר יצאו הפרות למרעה: העדר כולו מנה כ—40 ראש בקר.

 24 פרות חולבות והשאר פרות הרות,ועגלים שטרם נמכרו.

הפרות הכירו טוב את שטחי המרעה,שהשתרעו לאורך הירדן ממעין-הגופרית בצפון ועד מרומי הגבעות של "נחלאים הירדן" בדרום,כולל ואדי שהיון ,וחירבת- סיירה. 

הרועה מנהיג את העדר עם בוקר לאזור הרצוי וחוזר לחליבת צהרים.מקום המרעה היומי נבחר באופן אקראי ע"י הרועה,עדר הצאן היה מקדים לצאת לשטח ולא היו מחלוקות היכן ירעו העדרים ,הבקר או הצאן.

כשהרועים הסורים היו יורדים עם העדרים שלהם קרוב לירדן,גם הרועה שלנו היה מתקרב עם העדר לירדן  שם היה העשב גבוה יותר והיה קל יותר לשמור על העדר.

בדרך כלל הפרות היו שקטות רגילות במרעה, מלחכות את העשב ברעבתנות.

בימים שהיו ידיעות על מצב ביטחוני  " מתוח"  ועל צפי שעלול להתרחש משהו בגבול השתדלו להתרחק מהירדן,והעדרים הרחיקו בתוך ואדי  השהיון.או על הגבעות ממול,

והימים לפני מבצע" קדש" 1956 היו ידיעות   שהסורים  ינסו לחצות את הירדן. צ"הל התכונן לכך ובסביבות גשר בנות-יעקב הניחו שדה מוקשים. השטח גודר וסומן בדרך המקובלת וידעו כולם שחורשת האקליפטוס במורדות הירדן ממוקשת ולא דורכים שם . מבצע" קדש"  הסתיים עברה שנה שדה המוקשים נשאר מסומן (ובלי לנער יותר מידי אבק) לא יודעים למה לא פונה השטח מהמוקשים. היו אלו מוקשים נגד רכב שכדי להפעילם צריך היה לפחות לחץ של 80 קילוגרם.

וביום אביב בהיר  רוח בוקר חרישית מלטפת ,יצא למרעה רועה עם עדר הבקר שלא ידע ולא הכיר את השטח , באותו מקום מגודר עלה וצמח העשב לגובה רב  וכשהיו עוברים ליד השדה המגודר  היה צריך להפעיל קצת ידע בשליטה ומנהיגות כיצד להוביל את העדר למקום הרצוי. ולא להכנס בטעות לשדה המוקשים   והנה בחוסר תשומת לב רגעית פרה אחת מצאה פרצה בגדר  שהייתה די מוזנחת ואחריה פרה שניה ושלישית ורוב העדר נמצא  בשטח האסור לדריכה. הפרות התפזרו בשדה עמדו לאכול בעשב הגבוה,לאט לאט כשהעשב נאכל החלו הפרות" לטייל" בשטח המגודר כי צר להן המקום. 

המוקשים שהיו בשטח התעוררו לדריכת רגלי הפרות  קולות הנפץ נשמעו למרחוק ,והחברים בקיבוץ שהיו רגישים מאד לקולות נפץ  ירדו למקלטים מחשש הפגזה. 

ומומחה לפיצוצים אמר והרגיע כנראה מטווח  של צ"הל . ובדיקה של

 משמר- הגבול"  התבררה  התמונה !   שמונה פרות נהרגו במקום ועוד שלוש נפצעו קשה  היה צריך לשחוט אותם מיד, לגאול אותם מייסורים ,           המראה בשטח היה עצוב מאד. חלקי פרות התרוממו ונשארו בצמרות העצים חלקים אחרים היו פזורים על פני השטח. עברו כמה ימים והופיעו ציפורי טרף. נשרים רחמים ועוד.... ניקו את החורשה ללא הכר ולא נישאר כל סימן . יודעי דבר   אמרו:

"נשארו בשטח עוד שלושה מוקשים שלא התפוצצו", עבר קצת זמן, חודש או חודשים המקום  "נוקה "ממוקשים והוכרז" כנקי" הוסרו הגדרות החורשה העלתה עשב, הנשרים לא שבו. ..

מוטקה