15.11.09 מוטקה ברק :
סיוע בעת צרה: חילוץ אוטובוס שקוע
ביום שבת.
ר' דויד סבי מצד אימי
,היה דתי מסורתי, שמר על אורח חיים שקיבל
מאבות אבותיו ללא שאלות. התפלל יום יום , כל בוקר עם ההשכמה הניח תפילין , הלך
לבית- כנסת התפלל לאלוהים ,שומר שבת
בקפדנות .עלייתו לארץ- ישראל לא שינתה את
אורח חייו המסורתיים.
אבי שגדל בבית דתי ,עלה לארץ והתרחק מהדת , והיה ליהודי חילוני , המתמצא היטב
בכל מנהגי היהדות המסורתיים. ואילו אני התרחקתי כליל מהדת ואפילו העזתי להגיד שאין אלוהים . ר' דויד לא אהב שאנו באים אליו ביום שבת בנסיעה במכונית ומחנים את הרכב ליד ביתו. השכנים
יראו !ומה יגידו. אבל הבין שאם לא ירשה לנו לבקרו ביום שבת אין סיכוי שיראה אותנו.
ונמצא הסדר פשוט נחנה את הרכב במרחק כמה בתים ונבוא ברגל , ובא לציון גואל.שאלתי
את אבי שידע את כל מנהגי הדת" והפרשנות" מהי
שמירת השבת לכל גלגוליה מימים ימימה ועד היום.ובייחוד מה ההתעקשות על איסור
נסיעה ביום שבת! הנה פרוש אחד מני רבים:
"לפני המצאת המכונית היו נוסעים בסוס ועגלה. הסוס עייף שעבד כל השבוע לא ייהנה ממנוחת השבת, ואיך
ימשיך לשאת בעול חלילה יחלש וייפול. והמנוחה לסוס חשובה ביותר נימוק משכנע למה לא
לנסוע בשבת, ועוד תאר לך אתה יוצא עם סוס
ועגלה, לטייל ליהנות מחופשת השבת
קצת להתרענן, ובדרך תקלה! נפלה פרסה מאחת מרגלי הסוס. מה עושים? בקרבת מקום גר
ידידך אותו אתה מכיר מעסקי המסחר. ושכנו
הוא פרזלן מומחה המפרזל את פרסות הסוסים
.תפנה אל מכירך ו הוא כבר ידאג לך .
ופרסת הסוס תבוא לתיקונה.
וחשוב
למה גרמת!
לעצמך אתה רשאי לנהוג כרצונך ! אבל ראה הפרת את
מנוחת השבת , של חברך, והשכן הפרזלן. כולם טרחו עבדו .. לא מרצונם. ומנוחת השבת מה
יהיה עליה?"
שנים רבות חלפו הסוסים הוחלפו במכוניות ,ומה פשוט להיכנס לאוטו ולנסוע לטייל .
יום שבת בבוקר. אוטובוס "המטייל" יצא מחיפה בדיוק בשעה שנקבעה .
המשתתפים בטיול משפחות , חברה מגוונת . רב גילית מבוגרים ,צעירים, וילדים .
כל השבוע ירדו גשמים בכל אזורי הארץ. חורף של ממש.
מסלול הטיול לירדן ההררי נקבע לפני
שבועות , הנאמנים למסלול שנקבע
מתעקשים לא משנים התוכנית. ואפילו אם יורד קצת גשם.
למדריך הטיול נמסר שיש דרך סלולה בציפוי חיזרייה , מקיבוץ כפר-הנשיא ועד לבית המכס דרך סלולה
העוברת, ליד הירדן עם נקודות
תצפית מרהיבות הדרך עבירה לכל רכב, גדול ןקטן. מתאימה
גם לאוטובוס.
האוטובוס עושה דרכו, בכביש הראשי , ואחרי שעה קלה מגיע לקיבוץ כפר –הנשיא,
נכנס לדרך צדדית העוקפת את הקיבוץ נעצר לדקות ספורות ליד אגם מחניים.
. מלווה הטיול מנסה להסביר לרתק את השומעים , על שימוש במים מושבים
בחקלאות ואיגום מי גשמים .אך הענות של
הקהל באוטובוס חלקית. ממשיך לנסוע
מזרחה , הדרך די משובשת , גשם חזק החל לרדת, עיקולים וסיבובים לא ירתיעו את
הנהג הוותיק.. לאט לאט בזהירות רבה מצליח הנהג לחצות את נחל מחנים. הוא "השהיון"
וכאן נכונה הפתעה . הגשמים הרבים
שירדו כל השבוע סחפו איתם קטע מהדרך הסלולה. הנהג מנסה את מזלו לעבור אך לא צלח
האוטובוס "מתיישב" ! כל הניסיונות
וכל נותני העצות מיואשים, צריך לחפש עזרה!
(מכשיר הטלפון הפלאי עוד לא קיים,)
המטיילים שומרים על המורל . מעודדים אחד את השני בסיפורי גבורה ושרים שירי מולדת . ובחוץ מזג אוויר חורפי ,הגשם שכה
ציפו לו חקלאי הגליל , לא חדל מלרדת והמטיילים באוטובוס די נבוכים.
משה תמרי אחד מאנשי הקבוצה , נזכר שיש לו
ידיד בקיבוץ גדות יורד מהאוטובוס ויוצא לחפש עזרה.
שבת בבוקר הגשם לא פוסק לרדת . התנור
מכוון למקסימום חום. אני מאזין לרדיו לתוכנית כבקשתך משמיעים את, אגם
הברבורים לצ'יקובסקי.
אני שומע נקישה קלה בדלת , בשום אופן איני יכול לנחש מי יכול לבוא אלי בשעה
כזאת ועוד בגשם כזה .
הנה לפתח דלתי עומד בן-אדם רטוב מכף רגל ועד ראש, ומבעד לטיפות המים המכסות
את פניו אני מזה את חברי ששנים רבות לא ראיתיו .תמרי ממחנה חיפה היה איתי יחד בתנועת "המחנות-
העולים". כשהתגייסנו לצבא הוא הלך לשריון ואני הלכתי לנח"ל ומאז נפגשנו לעיתים רחוקות . (נשמר בינינו קשר)
לפי מראהו הרטוב מיד הבנתי שמשהוא לא כשורה . התעלמתי מהכל הזמנתי אותו להיכנס,
הצעתי לו בגדים יבשים וכוס תה חם!
מיד התברר לביקורו אצלי . "באתי לבקש עזרה, "אני בחברת טיול
משפחות תקועים באוטובוס שקוע ליד תל עתרת."
זמנים "מדרנים" בקיבוץ. יש טלפון בכל חדר.
הצעתי לו את הטלפון להתקשר לחברה להזמין אוטובוס חליף ומחר ביום ראשון יחלצו את
האוטו השקוע. כל הפניות בטלפון
נענו בשלילה. מה עושים ואני כבר שותף לאח בעת צרה!
צלצלתי לרותם שי שהיה באותה עת רכז המוסך, בקיצור סיפרתי לו את סיפור
"השקיעה" ומה ניתן לעשות.?
לשמחתי קיבלתי תשובה חיובית , ואני שומע את קולו של רותם מצידו השני של הקו
"ניפגש בעוד עשר דקות במוסך. אתה תיקח ג'יפ
וכל האביזרים הדרושים לחילוץ ואני אבוא אחריך עם טרקטור גדול"
כעבור זמן קצר היינו בדרך
לאוטובוס. העננים החלו להתפזר ,קרני שמש חמימות מחייכות אלינו, למזלנו הגשם פסק. והקלו מעט למלאכת
החילוץ.
הגענו למקום בדרך בוצית אך "עבירה" רותם נכנס מיד לפעולה עשה
סיבוב בוחן סביב השקיעה מצא מקום להשחיל
את הכבל , שלא יגרום נזק. נרתם לטרקטור הגדול . וכאן הצעתי את עזרתי לקשור את הכבל
בקשר מיוחד שניתן להתירו וגם אם הכבל יתהדק בעוצמת
המשיכה בזמן הגרירה. (לאוטובוס אין מקום לקשירה.)
רותם עולה על הטרקטור, בנסיעה איטית מאד הוא מותח את הכבל , האנשים שהעזו
לצאת מהאוטובוס לבוץ ולתת עצות מתרחקים
,הטרקטור הגדול מדגם גון' דיר
ללא כל מאמץ בחצי גז מתחיל
לנוע הכבל מתוח, מיועד לגרירת טנקים !
מצאנו אתו זרוק ליד המזבלה של מחנה צבאי ברמת הגולן, מחזיק מעמד , הטרקטור מתקדם לאיטו ואחריו נגרר
האוטובוס ומגיע לדרך דרך סלולה .
קריאות עידוד ותודה נשמעו מתוך האוטובוס, שיצא מהבוץ.
מלאי סיפוק ושבעי רצון קיפלנו את כל "אביזרי" החילוץ העמסנו אותם על הגיפ. בהרגשה נפלאה התרחצנו בשלולית מים , מהבוץ שדבק בנו , נפרדנו מידידי
תמרי והמטילים המאושרים, שעברו חוויה שלא תישכח.
תוכנית כבקשתך ברדיו נסתימה מזמן,
כל בוקר השבת "הלך" על חילוץ המטיילים.
החזרנו הכל למקומו, ונהנינו מארוחת צהרים של שבת , המוגשת בחדר- אוכל.
נזכרתי בפרשנותו של אבי על הימנעות מנסיעה בשבת ." אתה יכול לנסוע
כאוות נפשך אבל אל תגרום לאחרים , להפר את
מנוחתם".
נ.ב חוויה מרגשת לעזור לחבר.
עברו ימים וקבלתי מכתב תודה" מחברת הנסיעות" ושאלה למה אתה לא מגיש חשבון
מוטקה