22.3.10
מוטקה ברק-גדות : "חלוצי הפינוי"
השנה היא 1958 חודש מרץ ,הכל ירוק
סביב, היה חורף גשום . חובבי הטבע
יוצאים לגבעות לראות התחדשות הצמחיה , כלניות
ראשונות צובעות את הסביבה באדום, ורקפות עם כתר סגול לראשן מכופפות ראש לראות
המתרחש למרגלותיהן. אפשר לשמוע את זמזום הדבורים העוברות מפרח לפרח .הכל שקט ורגוע
.
ובלי התרעה מוקדמת או ידיעות אחרות, לפתע
ניחתה על הקיבוץ הפגזה של פצצות.
במשך כמה שעות לא פסקה ההפגזה , הסורים מפגיזים. הכל היה אפוף עשן, מתבנים בערו, בתים נפגעו.
עד כה הסורים ירו והטרידו, אבל דבר כזה עוד לא היה. חברי הקיבוץ היו בהלם.
הנזק היה רב אך הגרוע מכל , חבר משק נהרג בהפגזה.
יומק'ה
ז"ל עבד לילה ברפת, היה ישן בזמן
ההפגזה, התעורר לרעש הפגזים ובדרכו למקלט הקרוב נפגע מפגז ישיר ונהרג.
חלוקי דעות ופרשנות שונה, בין ישראל והסורים היכן תיחפר
תעלת המים שתוביל את מי הנחלים היורדים מהג'לבינה לירדן,
כנראה גרמו לתגובה סורית קשה .
מי ידע מה ילד יום? הצד הישראלי קבע את תוואי
החפירה , הסורים לא הסכימו ונוצר מתח רב.
הייתה הרגשה שהולכת להיות כאן מלחמה. ומה לתינוקות ,
נשים וילדים לעשות במקום כזה, כשפגזים עפים באוויר ומתפוצצים בכל מקום . רואים
אותות מלחמה!
הצעת המזכירות,
לפנות את כל מי שלא חייב להיות בהגנת הישוב, עד יעבור זעם.
באסיפה שקטה ומתוחה בהשתתפות מזכירות הקיבוץ- המאוחד,
כשחברי המזכירות חלוקים בדעתם, נשמע גם המשפט מפי אחד מהחברים הנ"ל "אתם
חלוצי הפינוי".
נתקבלה החלטה לפנות את כל מי שאינו חיוני להגנת המקום.
קיבוץ חקוק נבחר להיות המארח , ובהתארגנות מהירה יצאו
לחקוק "עם רב" , כ' 30 נשים ועוד 60 ילדים, עוזבים את ביתם, משאירים
הכל מאחור לזמן בלתי ידוע.
משך האירוח
בחקוק היה שבעה ימים,קבלת פנים חמה ולבבית
וטיפול מסור ללא גבול של אנשי חקוק ייזכר לתמיד. ללא חשבון ובפתיחות רבה
נתקבלו "המפונים" מגדות! אימוץ לחדרים, סידור טוב בבתי הילדים . מלבד
הדאגה בלב מה קורה בגדות הכל היה נהדר.
ובהכנות בגדות התכוננו
לגרוע מכל , הוחלט להוציא את הפרות והכבשים מהמקום ולהשאיר שתי פרות לצריכת חלב מקומית ,ועוד כמה תרנגולות לאספקת ביצים ובשר..
העדרים, הפרות והכבשים יצאו לנדידה בוואדי" מושרפה" לקיבוץ מחניים.
והחיים לא כל כך פשוטים... מאירה הייתה בהריון בסוף החודש התשיעי,
הודיעה חד משמעית !" אני לא עוברת לחקוק. "
יצאתי עם העדר למחניים ומאירה תהיה איתי
במחניים כל עוד הנשים והילדים בחקוק ,אפילו
עד הלידה...
בשעת אחר הצהרים
התפנה הטנדר היחיד שיש לו רישיון
לעלות על כביש
ומאירה הגיעה למחניים.
אשתו של מרכז הצאן בקיבוץ מחניים, קיבלה את מאירה כמובן
מאליו,להיות האורחת שלה.
הפרות עברו את הדרך ברגל בוואדי קלי קלות ,ותוך כדי
רעיה ואכילה בדרך הגיעו לרפת מחניים, בה נתקבלו הפרות בגעייה רבה ע"י הפרות
המקומיות . בקולות עידוד של הרפתנים,
הפרות נכנסו ישר לרפת שפונתה
עבורם לחליבה. כל פרה תפשה את מקומה הקבוע שהיה בגדות, אלא הפוך עם הפנים אל
תוך הרפת. רפתני מחניים עזרו לסובב את הפרות בכיוון הנכון מוכנות לחליבה.
לכבשים לקח קצת יותר זמן להגיע למחניים, והכבשים התמימות שהגיעו לדיר
נכנסו ישר לחליבה בלי בעיות .לאחר שעה ארוכה נסתיימה החליבה,עייפים אך מרוצים
.
הכל הולך למישרין .בגבול שקט, הסורים לא מגיבים על
עבודות בתעלה, כולם מסודרים,
אפשר לסגור את היום. כאן מחכה הפתעה!
למאירה התחילו
"צירים" וצריך לנסוע ללידה
בצפת. ובמחניים אין רכב מתאים להסעת
יולדת .הפתרון נמצא ע"י
משאית גדולה של "קופראטיב" גליל- עליון
שזה עתה חזרה מנסיעה . הטיפוס
לקבינה הוא לא פשוט,ובעזרת כמה חברים
מאירה עולה בסולם המדרגות ומצליחה
להתיישב במרומי הקבינה.
הנהג מתניע את הרכב ויוצאים לדרך , הנסיעה לצפת קצרה אבל טרמפיסט למחנה פילון שעלה באורך מסתורי למשאית מתגלה
בסיבוב לצפת מתחנן על נפשו, אין לו דרך
להגיע למחנה...
ובלית ברירה מסיעים אותו למחנה פילון,
"והצירים " נהיים יותר תכופים.
האחות אסתרק'ה שהתלוותה לנסיעה מרגיעה ואומרת שיש עוד זמן...
רבע שעה אחר חצות מאירה ילדה בן בשעה טובה . את חג הפסח
חגגו היולדת והתינוק בבית חולים צפת למרות שאפשר היה לעזוב את בית היולדות . הרופא הראשי הודיע שהוא לא משחרר את מאירה
מבית- החולים: " היא תהיה כאן עד
שיתברר שבגדות שקט והיא תחזור לביתה , ולא
למקלט."וכך היה .
"מפוני" גדות חגגו את חג הפסח עם חברי קיבוץ חקוק. ומאירה בבית היולדות בצפת.
חברים מקיבוץ כפר סאלד ומקיבוץ דפנה עזרו לחגוג את "הסדר"
בגדות .
ובינתיים התעלה
נחפרה בכמה מטרים ספורים מערבה, שינוי
קטן בתוכנית החפירה .
מי הגלבינה ויובלים קטנים
אחרים מתנקזים לתעלה וזורמים לירדן
. עבר שבוע שקט באזור, כולם שבו לביתם.
מוטקה