ל"ג בעומר? היכן זה מופיע במקורות? / מאת
טובה סכר
למנהגים
חיים משלהם. כולנו מכירים התנהגויות
מסוימות שהפכו למובנים מאליהן
בחיינו,
למרות שאין אנו זוכרים כבר מדוע.
ל"ג
בעומר, אותו ילדינו מקפידים לקיים בהתלהבות יתרה, כך שכל פיסת עץ שאינה מחוברת היטב
לבית, סופה להפוך לחומר בעירה במדורות הרבות
הנדלקות על כל גבעה, מהווה דוגמה מאלפת לתופעה הנ"ל.
אין
שום זכר למדורות , לחגיגות ואפילו לא לתאריך במקרא או בספרות חז"ל.
אם
כן, היכן נמצאים המקורות שבשמם מבעירים את המדינה בליל יח אייר – היום השלושים ושלושה
לספירת העומר?
בספר
ויקרא (פרק כ"ג) התורה מצווה על הקרבת קורבן העומר בלילה השני של חג הפסח,
ולספירת שבעה שבועות מאז ועד הקרבת קורבן
שני הלחם בחג השבועות.
"טו. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם
הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:
שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת,
תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. יז. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם
תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה'."
עד
היום, למרות שלא מקריבים לא את העומר ולא
את "שני הלחם" נוהג עם ישראל לספור את ה- 49 ימים , שבעת השבועות שבין הלילה
השני של פסח ועד ערב חג השבועות – ספירת העומר.
בתלמוד
מסופר כי בתקופה הזאת, שבין פסח לעצרת, מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא במגיפה, על כך
שלא כיבדו האחד את השני.
בתקופות
מאוחרות יותר, לאחר מסעות הצלב בהם נהרגו ונטבחו קהילות יהודיות שלמות, התחילו
לנהוג בתקופת העומר במנהגי אבלות, וליחס את האבלות דווקא למותם של תלמידי רבי
עקיבא.
אך,
כאמור, בתלמוד אין כל זכר ליום השלושים ושלושה– ל"ג בעומר, כתאריך משמעותי
במהלך הספירה.
בתקופת
הגאונים ( 700-1000 לספירה לערך) ל"ג בעומר מוזכר כיום תענית , המציין את
פטירתו של יהושע בן נון.
הפעם
הראשונה בה הוזכר ל"ג בעומר כיום של שמחה הינו בתקופת הראשונים, במאה השלוש
עשרה לספירה. הרב המאירי כותב: "וקבלה בידי הגאונים ז"ל ביום ל"ג
לעומר פסקה המיתה, ומתוך כך נוהגים לא
להתענות בו. "
הקושי הוא בכך
שדברים אלו סותרים דברי התלמוד, הקובעים כי התלמידים מתו לאורך כל התקופה שבין פסח
לעצרת (שבועות).
לפיכך, יש
הטוענים כי מדובר בהפסקה של יום אחד בלבד, וכי לאחר ל"ג בעומר התחדשה המגיפה.
יש הטוענים שהתלמידים לא מתו במהלך חג הפסח, בראש חודש או בשלושת ימי ההגבלה שלפני
שבועות, מה שמשאיר סך של 33 ימים שבמהלכם כן מתו תלמידיו של רבי עקיבא, וכי חוגגים
את ל"ג בעומר כזכר לעובדה שהפסיקו למות אחרי 33 ימים.
ומה בין ל"ג בעומר למדורות? מנהג המדורות קשור לזיהויו של החג עם
התנא רבי שמעון בר יוחאי. קשר זה התחיל במאה השש עשרה , תקופת המקובלים של צפת. הרב חיים ויטאל כותב כי האר"י הקדוש קבע של"ג
בעומר הינו יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי.
מקובל כי ל"ג בעומר הינו יום פטירתו של רשב"י , אך יתכן כי אמונה
זאת מקורה בשיבוש הביטוי "שמחת
רשב"י " בביטוי "שמת
רשב"י."
כך או כך, אז
התחיל המנהג לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ולמירון , להדליק נרות ואש לעילוי
נשמתו וללמוד בספר הזוהר, המיוחס לו. הנרות
והאש מסמלים את האור הגדול שהביא רבי שמעון בר יוחאי לעולם, כאשר גילה את סודות תורת
הנסתר לתלמידו, וכך הנחיל אותו לעם ישראל.
"אותו
יום (יום מותו) ביקש רבי שמעון בר יוחאי
להסתלק מן העולם,
נתכנסו החברים
לביתו, והוא אמר להם:
עתה שעת רצון
היא, מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה רצוני לגלותן…
וכל אותו היום
לא פסקה האש מן הבית,
ולא היה איש
אשר יקרב אליו – כי לא יכול,
כי האור והאש
היו מסביב לו.
משיצאה מיטתו,
פרחה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה.
והנה נשמע
קול:
עלו ובואו
והתכנסו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי."
(על-פי ספר
הזוהר, אידרא זוטא, דברים – פרשת האזינו, עמ' רצו.)
מאז ראשית הציונות החלה מסורת חדשה, שזיהתה את ל"ג בעומר עם מרד בר
כוכבא נגד הרומאים, במאה השנייה לספירה. לפי מסורת זו, ל"ג בעומר סימל את ניצחון
המורדים על הרומאים בראשית המרד, והמדורות היו לזכר מדורות שהדליקו על גבעות ישראל
לבשר על ניצחון זה.
הפלמ"ח והגדנ"ע שניהם נוסדו בל"ג בעומר, כהמשך ישיר של מורשת קרב יהודית זאת.
ניתן בכל זאת למצוא חוט מקשר בין המסורות השונות: רבי עקיבא היה המנהיג
הרוחני של מרד בר כוכבא. יש הגורסים כי תלמידיו מתו לא במגיפה אלא בלחימה. האובדן
הקשה העמיד בסימן שאלה את ההמשך הפיזי והרוחני של עם ישראל. רבי עקיבא עצמו לא הרים ידיים, והעמיד חמישה
תלמידים נוספים, שהנהיגו את העם והנחילו את התורה לדורות הבאים, ביניהם רבי שמעון בר
יוחאי, שהאיר, כאמור, את העולם בתורתו.
טעמים ומסורות רבות ישנם לחגיגת ל"ג בעומר, ואפילו אין אף טעם או
מסורת לגמרי ברורים או מוכחים, בכל זאת עם
ישראל ממשיך לחגוג את ל"ג בעומר, כבר מעל אלף שנים, כל דור ודור בדרך המיוחדת
לו.
אין ספק - למנהגים חיים
משלהם!
הכותבת היא רכזת תחום תרבות יהודית של "עמותת הגלל לחינוך ערכי - מקום בגליל" - שורשים.