לקסיקון פולקלורי לביטויים קרייתים

למשלוח חומר ללקסיקון: בבקשה לשלוח לרות קדרי: [email protected] 

חלק ב'

מעודכן ל –  16.6.2013

ל.

 

 "לָאטֶש" : יחידת הערך של הבלורות. לטש אחד היתה שווה המעושנת, עשויה זכוכית וכהת צבע. שני לטש היו "הגַזוזיות" ועוד סוגים שאיני זוכר בפירוט. שלש לטש (כן, כבר אז).

היו בלורות חרסינה בצבע אוף-וויט עם קישוט מתעקל בצבעים  חמים וכן בלורות חרסינה אחידות צבע. לא היו בלורות בערך 4 לטש. המחומשת הייתה ה"פרפרית", והייתה גם "ראסית".

" לָאנְגֶר ":  גבוה מאוד.

"לא נולדת באוטובוס!"  : נאמר למישהו שנכנס או יצא, ולא סגר את הדלת. (באוטובוס, אין צורך לסגור את הדלת כי הנהג סוגר אותה). לכן, אתה צריך לסגור אותה בעצמך... 

 

"לא פִידַלְתִי"  : ביטוי לאי הצלחה. פִידְל, באידיש: כינור. לא פידלתי – "לא כינרתי". כלומר – לא ניגנתי,  לא הצלחתי לבצע. ביטוי זה נאמר, גם כאשר הביצוע לא היה כל כך חשוב. "אז מה? אז לא פידלתי..."

 

"לא שווה מיל!" או: "לא שווה גרוש!"  : ביטוי זילזול בערך של החפץ עליו מדברים. מיל: המטבע הקטנה ביותר בתקופת המנדט, לאחר שמטבע כופר היישוב שהיה שווה חצי מיל, הוצא מן המחזור. גרוש: שווה 10 מיל. נחשב גם כן למטבע זול.

 "להתפלל" או "ללכת להתפלל"  : פירושו: ללכת לשחק קלפים, ביטוי קוד לפעילות  לא כל כך מהוגנת זו בצעירותנו.

"ללכת קָאקֶן" : משמעותו – להתקלקל.

"לירה וחצי"  : כינוי לבני זוג שאחד מהם גבוה במידה ניכרת מבן/בת זוגו. (לא תמיד הגבר הוא הגבוה. לפעמים דווקא האישה היא הגבוהה).  

"ללכת לקֵייבִיץ" : הכוונה  -למות. זה היה בעצם שיבוש של "ללכת לכיאט-ביצ'" כלומר, לחוף הכרמל כפי שנקרא בתקופת המנדט, כי שם היה וישנו עד היום, בית הקברות הגדול של חיפה.

"לִיפָא"  : חבילת חוטים שדומים לסיבי עץ דקיקים, מסובבים סביב עצמם, בצבע חול ים בהיר מאד. השתמשו בו לניקוי כלי אוכל. הליפא האמיתית היא צמח שהפרי שלו הוא סיבים מסולסלים שבתוכם מונחים הזרעים. גם בו השתמשו לניקוי הגוף בעיקר. אבל היות והוא טבעי, הוא היה יקר, ויצרו לו חיקוי לצורך שטיפת כלים. השם "ליפא" למוצר הסינתטי בא בגלל החיקוי (הלא כל כך מוצלח) של הפרי של צמח הליפא. לניקוי הכלים זה היה מספיק טוב.



  מ.

"מאריוֹ" או "הולכים למאריוֹ"  : המסעדה המפורסמת של מאריו, בעל הופעת הארס הקלאסי (כבר אז) המשורשרת שלו, בחזית אולם הקולנוע "אורות" שבקרית מוצקין,  שם היינו מסתופפים בדרכנו אל או ממשחק הכדורסל של קבוצת מכבי מוצקין המיתולוגית עם חנוך ברקון ולייבל'ה דובדבני ושלמה בן זאב ויצחק גודס (אבא של) וכו', שם גם למדנו לנגב חומוס ומה שנחשב במיוחד היה להזמין, לנגב ולאחר מכן להצליח להתפלח בהמולה החוצה מבלי לשלם. אגב, למאריו גם היה בחזית דוכן פאלפל, אך על איכותו בפעם אחרת. בתיאבון.

"מגפי המגפר"  : מגפי גומי בדוגמה אחידה, שימשו גברים ונשים כאחד בחורף כדי ללכת בשלוליות ובבוץ. (איפה שהיה, כי בדרך כלל השלוליות היו רק בכביש משום שהחול ספג מייד את המים)

"מה קרה? אוטו דרך על נמלה...."  : (תשובה לסילוק שואלים סקרנים מדי)

"מוח של ציפור"  : טיפש. יש לו מוח קטן כמו של ציפור, ולפיכך הרבה שכל אין שם...

"מוכתר"  : הכינוי לוונדרמן המהולל.  (מוכתר הוא נציג הישוב כלפי שלטונות המנדט-בקריה זה היה ליפא פיינברג)

"מזגן" באותם ימים שאפילו מאוורר לא היה לנו: שפכנו דלי מים על הרצפה, והשרב (שבאותם ימים היה חם ויבש) הפך ממעיק לנסבל. בנדלה: אצלנו בבית, אמא שלי נהגה לתלות על החלונות סדינים רטובים, נוסף על שפיכת מים על הרצפה מתחת למיטות. אותו עיקרון ששימש לבניית  dessert cooler   שבו טיפטפו טיפות מים על סיבי צמחים דחוסים בתוך מסגרת בחלונות, והאוויר הנכנס דרך החלון התקרר.

"מַחוּטְל" : סתם מילה לסלק מישהו, או כשלא יודעים למה בדיוק משמש הכלי " לך תביא את המחוטל הזה ".  בנדלה: שם כללי למכשיר שלא יודעים את שמו, או מתעצלים להגיד אותו.

"מוישה גְרוֹיְס"  : אחד שמחשיב את עצמו, אך ללא קבלות. ׁמתנפח. (גרויס- באידיש: גדול).

"מחנה עבודה" : זה לא בסיביר. קבוצות נוער מהתנועות שיוצאות לחודש עבודה לעזרה בקיבוצים.

"מְחוּרְבֶּנת"  : נמצאת במחזור החודשי.

"מוֹטוֹצַיְקל" : אופנוע

"מינג'וֹס"  : זהו תאור צליפה מוצלחת במיוחד עם בלורה, אשר בעטיה של הפגיעה הראשונה בבלורת היריב, הוטחה זו השניה בתנועת ריקושט ופגעה בבלורה נוספת של יריבך, כלומר שבקליעה אחת צברת פגיעה כפולה וגם שללך היה כפול כמובן. אגב, זה גם היה שיעור מצוין, כפי שהבנתי שנים מאוחר יותר, במכניזם של מקדם התקומה, התנגשות פלסטית ואלסטית וכיוצ"ב תופעות פיזיקליות מעניינות.

"מיץ פטל"  :  גזוז אדום שקונים בבית הקפה וראובן היה מואיל בטובו ומכניס מעט צבע אדום לכוס סודה .

מִישְקָפוֹפֶר: אבו ארבע, מרכיב משקפיים.

"מַכִּירִים" :  אני לא יודעת מתי "נוסדה " המילה "מַכָּר", וברבים "מַכָּרִים" - לאנשים שהם מוכרים אבל לא ממש חברים. בילדותנו בקריה (ולא רק שם), המושג הזה לא היה  ידוע. למכרים ומודָעים קראו "מכירים"  ( וביחיד- מכיר, שניהם עם דגש וחיריק ב - כ') שם הפועל היה זהה לשם התואר.     והשיר הידוע מהעבר מוכיח :

כאן נספר על בר במרכז העיר,

 בין הכיכר לבין הקולנוע.

ואם אתה סתם ככה  פוגש מכיר -

 אולי תגיד לו כי,

 יבוא גם הוא אל תוך הבר,

 ושם ישתה כוס יין מר.

 ולקול התוף והגיטרה -

 נספר.......               וכך הלאה.  נילי דיסקין.

מחנן רותם : למעיינים בחידושי המילון לביטויים קרייתיים, לכל התוהים מתי נוסדה המלה מכר, לאחר ששנים רבות  שימשה (ובהצלחה) המלה מַכִּירִ,  יש לי חדשות מרעישות:  שתיהן מופיעות בתנ"ך, במשמעות דומה.  ולאלה שיודעים כי אסור להאמין לכל הנאמר או נכתב, יעיינו נא במילון אבן- שושן או בקונקורדנציה  גייזי: ראשית תודה לחנן רותם שמעדכן אותנו בידענותו על ההערה/הארה, אך מן הצד השני - לא מדובר במילון קרייתי מדעי מחקרי ,אלא רק בפולקלור ובזיכרונות, גם  טעויות ותהיות, ומה שיחשב לשגיאה על פי אבן שושן - בפולקלור הוא אבן חן ושושנים.   

                                                       

 "מכנסי גברדין" :     היו מכנסיים , עם קמט חד מגוהץ באמצע המכנס, לעירוניים.

"מָכַשוּשה משוג'ת עם התחתונים ביד"  : היינו צועקים במשחק התופסת.

" מכשיפלה רעה, תחתונים וגופיה"  : נילי דיסקין כותבת: נזכרתי במשפט גנאי שהיינו צועקים למישהי מרשעת . קצת פרימיטיבי , אבל אם מתעדים "מָנוּאֵלָה" או אולי "מנועלה" : אותה ידית אקסצנטרית שאותה היו תוחבים על זיז שיצא מציר המנוע בחזית כל המכונית משנת ייצור תרפפ"ו וקודם, על מנת להניעה בסיבוב ידני איתן, במקום ידידנו הסטרטר שיצא לאויר העולם מאוחר יותר. ברגע זה באה לי הברקה לשונית: "מנועלה"= מנוע – לה!

"מנדבוצ'קעס"  :פטריות באצבעות הרגליים, מגרדות מאד.

"מנסר"  : נוחר בקול רם מאד.

 

"מנקר"  : נרדם בהרצאות, ומתעורר כאשר הראש נופל כלפי מטה. הראש עולה ויורד, בדומה לפעולת ניקור.

 

"מסטירינה"  : כף בנייה.

 

"מספר אחד או מ ספר שתיים"  : השימוש, מי שרצה לדעת אם יחכה הרבה זמן לא שאל "גדוילים" או קטיינים"  אלא - " מספר אחד או מספר שתיים?" ( מן הקל אל הכבד......).   

"לאנש"  : (גוררת)סירת מנוע  ששימשה גם כלי שייט לנתבים בנמל חיפה הם היו מוציאים ומביאים את האוניות עד למזח  העגינה בנמל . "מעונה"  זו  דוברה הנגררת ע"י ה"לאנש"  משמשת בעיקר להובלת משאות.

"מעלה גרה"  : חוזר שוב ושוב על דברים ישנים שכבר דנו בהם, כמו הפרה שמעלה גרה את האוכל שכבר אכלה

"מפית אוכל"  : מפית קטנה, על פי רוב רקומה בידי התלמיד, שכל תלמיד אמור היה לפרוס מתחת לארוחת העשר שהביא מן הבית. מי שלא הביא מפית כזאת – הועמד בפינה...

 "מפתח רוסי"    : פטיש חמש (חו"ח לא חמישה) קילו, פותר כל בעיה. ובגרסא נוספת :  פטיש+אזמל = מפתח רוסי

"מַקְלֵע" או  "רוֹגַטְקָה" : בנינו מענף עץ קטן ומפוצל, ואל שני קצותיו קשרנו גומיות שנגזרו מ ה"פנימי"  של ה"טיי"ר בגלגל האופנים  . ובצידם השני נקשרו לחתיכת עור (שון של נעלים למשל)ואליה הצמדנו את התחמושת ש"ירינו".

"מַקְלֵע" (קלע):   היה פיסת עור אשר בשתי קצותיה היו קשורים חבלים ושני קצות החבל האחרים, באחת הייתה לולאה המתלבשת על האצבע ביד כמו טבעת וקצה החוט  השני מוחזק בין האצבעות, על פיסת העור מניחים אבן וכששני החוטים בכף היד מסובבים את המקלע באויר במהירות גוברת וכאשר פיסת העור והאבן היו מופנים למטרה היו משחררים את קצה החבל שבין האצבעות ,והאבן הייתה יוצאת במהירות מסחררת ובשריקה מאיימת אפשר היה לידות אבנים למרחק של עשרות מטרים:  זה היה נשק מאד מסוכן, והנערים הפלסטינים השתמשו בכזה נשק בדיוק באינתיפאדות....

"מְצ'וּקְמָק"  שיבוש של המילה מצומק.

"מרובע"  : מקובע בדעתו. לא מקבל דעות חדשות בקלות.

"משוריינים"  : בשנים 1948 – 1947  עד לכיבוש ושחרור חיפה בחג הפסח ערב הכרזת המדינה . הנסיעה לחיפה היתה מסוכנת , כי היו הערבים יורים על כל כלי רכב ובעקר על האוטובוסים הנכנסים להדר  הכרמל . לפני חליסה היה בנין  מצד ימין שנקרא אחר כך בית ההגנה . היתה בו עמדה מאיימת שבה היו צולפים  הערבים על כלי הרכב  שנכנסים לחיפה . אי לכך האוטובוסים של קו 14 ( פערצנר)  וכן הקוים האחרים מהקריות היו ממוגנים  בשריון עבה שהבטיח את שלומם של הנוסעים לחיפה.  ( למי שיש תמונות שישלח לאתר) .

הארות לערך "משוריינים "  מפי ליישי : שם בניין האבן המוזכר כ"בית ההגנה ", הניצב בשכונת חליסה  ,בעיקול הדרך לפני" גשר רושמיה "היה "בית הנג'אדה ". הבית שימש כבית וועד לשכונה הערבית חליסה  וממנו צלפו הערבים לעבר התחבורה היהודית . "הנג'אדה " היה  ארגון נוער לאומי ערבי {מוסלמי ונוצרי },שנוסד  על ידי מתנגדי המופתי הירושלמי בשלהי מלחמת העולם השנייה, ופעל  בארץ בראשית מלחמת העצמאות.הרחבה בנושא תוכלו למצוא בערך "נגא'דה " בויקפדיה.  צילומים יפים מאד  של חיפה  מאזור חליסה  , ופרטים אודות כיבוש בית הנג'אדה  במלחמת העצמאות תוכלו למצוא בגוגל  "הקרב על בית הנג'אדה ".

"משתין עליו בקשת" : ביטוי של זילזול נגד מישהו שמתנשא ומתפאר בדברים ריקים.

" 40 רגליים"  :  שיבוש של "מרבה רגליים"  (נדל)

מתחבא בחור"  : פחדן או ביישן. רמז לעכבר שמתחבא בחור שלו."

 

נ.

"נא באוזן"  :   הבעת סירוב לאיזו בקשה. לרוב בא עם תנועה גסה של זיקור האצבע.

 

"נֶאבֶּך" : מסכן, לא יוצלח, אחד שרחמנות עליו.

"נאחס"  : עוגמת נפש, מזל רע, משהו שמבשר רעות, מביא פורענות, בדרך כלל יוצרים את הנאחס, אך לעיתים הוא גם נעשה מעצמו. ויש גם פועל: לנחס - לעשות למישהו נאחס, לגרום לו להיות מנחוס,  הפועל בסביל: "מנחוס"- קללה רובצת, עין הרע, מזל ביש, ביש גדא. בנדלה: המקור "נאחס" בערבית - ופירושו נחש.

"נוקטה"  :  נקודת משטרת המנדט בקרית חיים.  הייתה בפינה של רח' ג' עם הכביש הראשי  - נדבך ראשון למרכז ההגנה בקריה.

"נַנָס"  : ברזילית לניקוי סירים וכלים עם לכלוך קשה. השם ברזילית לא היה נפוץ, וכולם השתמשו בשם "ננס", שהיה שם המותג.

 

"נעליים אוסטרליות" : נעלי צבא בגוון אדמדם.

"נעלי סירה"  : נעליים ללא שרוכים או אבזמים. נראות כמו סירה. נחשבו כגנדרניות ובורגניות, ונפסלו לנעילה בשומר הצעיר.

 

"נעלי סירה"  : מוקסינים שטוחי עקב ודמויי סירה, שהיו פופלאריים מאד.

"נעלי שפיץ"  : נעליים "ערסיות"בתקופה הסלונית, כשהגודל כן קובע, וככל שהשפיץ ארוך יותר, כן הוא גם נחשב, והגוון השחור המבריק הכי נחשב.

"נתן כָּאפָה"  : היכה בחוזקה.

ס.

"סָאחֶבּ, סָאחְבִּי, סָאחְבַּק" מערבית: חבר, חברי.

"סבון כביסה"  : גוש מרובע בגודל בערך 10X10X10 ס"מ, בצבע חום או צבע שמנת, בעל ריח חריף, שהיו משתמשים בו לכביסה.

 היו משפשפים את הסבון על הכביסה שהייתה מונחת על קרש הכביסה, ומכבסים.

 

"סַבְּרֶה")  : ברבים: סַבְּרֶס( כינוי לילד שנולד כבר בארץ, דבר שהיה גאווה גדולה בימים ההם להורים. (על שם צמח הבר בעל הפרי המתוק, שצומח באזורנו. הצבר סימל את הישראלי ה"חדש": מתוק מבפנים, וקוצני ומחוספס מבחוץ. )

"סאחוטס  " : משתעל כבד בגלל עישון , בגלל שעלת, בגלל ברונכיטיס  = שחפת.

"סדרן הפועל"   :  פוליטרוקים של התרבות בקריה. רובם עובדי פיניציה והמגפר, וחלקם פרוטקציונרים  " אנשי תרבות",  תפקיד מקביל למשמר הכנסת. כן. הם צעדו בכל מצעד של 1 במאי ומצעדי חג העצמאות.

"סוּפֶּר טְרֶנֶר"  : דון ז'ואן.  

 "סְטָאנְגָה" : משחק כדורגל בין עמודים כשמתמודדים יחידים או זוגות וכניסת שער תוך פגיעה בעמוד שווה שני שערים.

"סְטָכָנוֹבִיץ' ":  פירושו: עובד מסור וטוב מעבר לדרישות התפקיד.

 (סְטָכָנוֹבִיץ' הוא התואר הרשמי שהיה בברה"מ למצטיינים בעבודה, שקבלו פרס וצל"ש)

 "סיכים" : שיפודי הברזל באופניים שבירושלים קראו להם "סילקים" ובתל - אביב – "שפיצים " בכל פנצ"ר מעכר (מתקן אופניים) בארץ תבקשי "סיכים" לא ידעו במה מדובר. תבקשי שפיצים לגלגלים, יבינו אותך. בעניין סיכים  אלו היו מיוצרים מחוטי פלדה מגולוונים . המהדרין היו מרכיבים לבד על הגלגל ( החישוק)  ומיצבים בעזרת מתיחת האומים  הקטנים  קרוב לחישוק את הגלגל למנוע שמיניות . אלו שלא הצליחו, העבירו את המשימה לחנות האופנים שהייתה ליד הצרכנייה בכביש הראשי בין רחוב ה' לרוב ו' . עמיקם שכטר מציין שהמילה" אום " היא בעברית מין נקבה. כך במילון.תוספת של עמיקם שכטר: גם אבי פרץ שכטר ז"ל, שהיה בין שאר עיסוקיו גם מתקן אופניים מדופלם, היה ידוע, לפחות ברחבי הקריה המערבית, וגם מחוצה לה, כמומחה מבוקש לאיזון חישוקי אופניים, וביטולן של אותן שמיניות מפורסמות ומעוקלות.

"סיבוב" : להפריע בשעור ערבית, להיזרק החוצה ולקחת סיבוב באופנים של דובון ( המורה לערבית ). לגלגלים שלו היו שמיניות, וזה היה קרקס לנסוע באופנים שלו. לימים, לאחר ששם לב לנזק שהוא גורם לעצמו ולאופניו, המפריעים היו נשארים בכתה או נשלחים למנהל ( צבי עינצור).

"סִיפוֹן"  : מיכל זכוכית ממולא במים מוגזים הטובים היו ממולאים ע"י ביה"ח "קרנה"  אחר כך היו מעאכרים  היו ממלאים במי ברז ומכניסים גז (CO2) ונוסעים עם סוס ועגלה ומחליפים את הסיפונים הריקים ( לפני שהומצא הסיפולוקס)

"סיר פלא"  : סיר אלומיניום עם מכסה, לאפייה, שבמרכזו חור. אפשר לאפות בו על הגז, וגם בתנור.

"סליחה" :  בקשת הפסקה במשחק. זה בפירוש מונח קרייתי, כי בשאר חלקי הארץ היו אומרים "פוס". את המילה :"סליחה" המשמשת להפסקה במשחק, היו אומרים במילעל!

"סַלוֹניקָאים"  : אותו דור של  פועלי נמל, שאבא חושי העלה אותם מיוון  בעזרת הפלי"ם עליה ב' (בשלב הקמתו ) ברגעים האחרונים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה . אלו שימשו כפועלי נמל גברתניים לצורך העבודות הקשות בנמל חיפה שלא היה ממוכן כמו היום .

 "סְמֶל" : משחק בו ילד אחד עומד כפוף לרוחב, והשני, ממדרגה גבוהה יותר בדרך כלל, צריך לקפוץ מעליו בלי לפגוע בגופו. 

"סְמָרְקָאץ' "  : תמיד מנוזל, גם כינוי גנאי לנער חצוף או פרוע.

 "סניף  " : סניף הנוער העובד והלומד.

"סַפִּיחֶס" :  טפיחה על הפדחת למי שיצא מן הספר.

"סרט חקלאי"  : מערבון.

"סרן שמועתי"  : ציון המקור האלמוני של שמועה כלשהי.

ע.

"עֵדָה"  : מילה שלא הייתה רק קרייתית, אלא נהוגה בכל הארץ והייתה משמעותית לנו מאד:כל קבוצת גיל בתנועה המאוחדת נקראה "עדה", והגרעין הורכב מעדות באותו  גיל ממקומות שונים בארץ. היה שוני גם בשם המקום בו התקיימה הפעילות התנועתית: בנוער העובד קראו לו "סניף" ובשומר הצעיר והתנועה המאוחדת: "קן".

"עוגיות נשיקות"  : קרמבו.

"עובד כמו סוס"  : יש לו הרבה כוח והוא משקיע אותו בעבודה.

 

"על חשבון הברון"  : משהו שווה כסף שנלקח בחינם. (הברון היה מחלק כספים לאיכרים היהודים בתחילת ההתיישבות בארץ, כדי שיעבדו את האדמה). 

 

 "עמק הנרקיסים"  : זו הייתה חלקת אלוהים הקטנה מעבר לכביש חיפה עכו ( מזרחה ), כיום - באזור קרית ביאליק. מהצריף צפונה 50 מטר . לאחר שספורט הכדורגל התפתח  באזורנו. הפכו  לצערנו את העמק הנחמד למגרש  הכדורגל הביתי של הפועל קרית חיים . אזור זה היה ביצה לשעבר, ולכן לא בנו בתים באזור. עיקר הפריחה נרקיסים, אך רבו שם גם הכלניות והרקפות . והם צבעו את השטח בעונות השונות של פריחתן.תוספת של נילי דיסקין: אני בכל זאת מתעקשת שהיו שני אתרי פרחים נפרדים: ממזרח לקריית ביאליק הייתה גבעת הכלניות. שם היו רק כלניות! ואגב, רק לבנות ובכל גווני הסגול  ואף לא כלנית אדומה אחת. (אלו היו על הכרמל) הרחק דרומה משם היה עמק הנרקיסים. אלו היו למרגלות הריפינריס. זו היתה ביצה גדולה, והיו בה רק נרקיסים יפהפיים עם ריחות עדינים ומטריפי חושים. ייתכן שגם במקום  שבו הוקם מגרש כדור-הרגל היו נרקיסים. אני לא יודעת על כך. אבל הזיכרונות שלי בהחלט מדברים על שני אתרים נפרדים לכלניות ולנרקיסים.

"עקרוט"  : פרד (ערבית) - הכוונה לעקשן, סורר ומורה.

 

"ערב סניף  " : התכנסות של מספר קבוצות {שכבות גיל שונות} לערב סניף משותף. בדרך כלל בלילות ששי .

"עיתון קיר  " : עלון ובו רשימות מהווי חניכי  הקבוצה בתנועות הנוער,ציורים וכותרות מפרי כישרונם. לכל קבוצה הייתה ועדת" עיתון  קיר".

קיימות עדויות, שחלק מועדות אלה הפכו משך הזמן למשפחות... אמי עליה השלום, יפה אלוני פיינברג, היתה אחראית על הכנת עיתון הקיר בבית הספר א' או ארלוזורוב כפי שנקרא יותר מאוחר. אני ואחותי הצעירה בילינו אחרי צהריים  רבים בחברת התלמידים, שהעתיקו את החומרים לעיתון, ואחר כך הדביקו על הקיר.

 

פ.

"פָּאטֶס" : חותלות.

"פאשלה"  :  כישלון. לרוב הכוונה למעידה חד פעמית ולא אופיינית. משתדלים לא לעשות אבל זה לא תמיד מצליח.

"פאדיחה"  :  התבזות בפומבי, בושות, הפרוש המילולי מערבית: שערוריה, בזיון.

"פד"ם"  : ראשי תיבות של "פרצוף דורש מכה", כינוי לטיפוס מעצבן במיוחד.

 "פוּאָרָה" או "אָפוּאָרָה" : בהווה נחל גדורה. בואי ניסע לפוארה. תעלת מים עם דגי גמבוזיה ששחו בה, מזרחית לקריה. פוארה- יש להוסיף, כי ליצנים גורסים שמקור השם הוא בשיבושו ע"י הגייה ייקית שבאה לתאר את "הנחל" באומרה: " פוי, חרא ! " לצערנו דבר כנראה לא השתנה וגם כיום המקור הייקי בהחלט תופס, אפילו יותר מתמיד. הוספה  של גדעון חיטי:  אני מצטרף למה שכתוב במילון המונחים – אך מבקש להוסיף שבאותם ימים בנוסף לנחל גדורה , התקיימה גם, תעלת ניקוז צרה אשר בתוכה  שחו דגיגי גמבוזיה.  הילדים היו מכנים "אפוארה" גם את תעלת הניקוז וגם את נחל גדורה.

"פּוּלוֹבֶר" :  מלבוש צמר, חסר שרוולים, צווארון ווי עמוק-לעונת המעבר.

"פּוֹנצ'יק"  :  בדרך כלל הכוונה לסופגניה  טעימה ונפוחה, שטוגנה בשמן עמוק, כמו גם לחיים שמנות של ילד מתוק  שאותו היו צובטים  המבוגרים, בטיולים של שבת בכביש הראשי של ההורים עם ילדיהם. לפעמים היה השם הזה ניתן לכיסוי ראש של מעיל משולב עם כובע, להגנה על הראש מפני הגשם .

 "פּוֹץ" : אחד מכינויי אבר הזכרות או פרושו בגרמנית, מילת זילזול או גנאי שהופיעה בדרך כלל בצרוף הגנאי "יֶקֶה פּוֹץ".

"פוֹרְפֶרָה": סביבון עץ גדול דמוי אגס עם חוד מתכת נעוץ בתחתיתו שבאמצעות חוט הכרוך בהקפו היה מוטח בעוצמה ארצה כדי להקנות לו סחרור הגון. ‏להטלה היו שתי גרסאות: גירסת בנות בתנועה אופקית מעודנת שהייתה מקנה סחרור נרפה ועלוב,   או גירסת הבנים בהטחה אגרסיבית ובתנועת תנופה אלכסונית עזה מאזורהכתף ובאלכסון כלפי מטה  שהייתה מקנה ספין אולטימטיבי לפורפרה.

,,פּוּשְט" כינוי מקוצר לפושטק "פּוּשְטַק"  :  נער רחוב, בעל השכלה מעטה, פרוע.  

"פְּיָאסְטֶר"  : חצי גרוש

"פִּידְזָ'אק":    ז'קט (בפולנית).

"פִּיזְדִיוֹלוֹך"  : חור, מקום נידח, מעבר להרי החושך, בויבריק. (כנראה, שיבוש של קללה רוסית)

"פַיְיג או אַפַיְיג" : אצבע משולשת, נא עליך!

"פָּיְילה"  : גיגית בגדלים שונים שהייתה עשויה בזמנו עץ, פח מגוולן או פח פלדה מצופה אמייל, ומאוחר יותר גם פלסטיק, ושימשה בדרך כלל לכביסה ולרחצה,  אך לא רק. מככבת גם במערכון הגששי המיתולוגי "הקפטריה בטבריה" בו אוירון דוּד מוריד צינור בצנטרום של הפיילה.

תוספת של נילי דיסקין: אני זוכרת, ששרו בקריה שיר:

כותונת לילה,

   נפלה בפיילה...

על גלגלים, על גלגלים. על גלגלים!

האם יש מישהו שזוכר את ההמשך וישלים את השיר?

המשך בנספח: שירי שטות

 

"פִּיפִּי" : השם לשתן או לאבר המין. 

"פִּיש"  : שתן.ׁ(מאידיש) פעל: "לפשפש": לתת שתן.

"פְלִיט"  : מיכל בצורת גליל, שבתוכו יש תמיסת רעל נגד חרקים ומורכבת עליו משאבה ששואבת את הנוזל וגורמת ליציאת תרסיס. כמו ספריי

 אבל מופעל ידנית: את המשאבה הפעילו על ידי פימפום בידית.

 

"פַּנְצֶ'ר"  1  : הכוונה לפנצ'ר  בגלגל האופניים . החנונים - היו מוסרים את האופניים לתיקון הפנצ'ר  . רובנו - היינו מתקנים לבד: קונים  שפופרת "דבק גומי ", ( דומה לדבק מגע ) מורחים על החור שבפנימית,  מחכים שיתייבש, ואז מדביקים עליו טלאי מוכן ( בצורת אליפסה או בצורת עיגול ) שהיה צריך רק להסיר ממנו  את נייר המגן . .בדיקה: – מנפחים את הפנימית, ובודקים אם יוצאות בועות בתוך אמבט מים . מתי קונים פנימית חדשה? כאשר מספר הפנצ'רים והאורך שהם תופסים, גדול מחצי הקף הפנימית.

"פַּנְצֶ'ר"  2  :  הכוונה לזוג צעיר הנכנס להריון לא מתוכנן – בגלל חור בקונדום – פנצ'ר.  או, סתם פנצ'ר: תקלה. אצלנו, בגרעין שדמות,  היה זוג מטבעון שבתחילת י"ב  נכנסו להריון בגלל פנצ'ר.

"פַּנְצ'ר-מָאכֶער" : אבא שלי, למשל, שהיה מתקן אופניים ותקרים מדופלם בכל רחבי הקריה המערבית.
 אגב, בתרגום מילולי זה יוצא דווקא "עושה תקרים" ולאו דווקא "מתקן תקרים".

"פעולה  " : התכנסות חניכי תנועת הנוער  .בדרך כלל התכנסות של קבוצה אחת או קבוצות מקבילות {בנים/בנות  },  

"פעם שלישיתגלידה!" : שפוגשים אותו אדם מספר פעמים באותו היום. בנדלה: מקור הביטוי הוא באנגלית. מי שפוגש מכר פעמיים באותו יום אמר: scream!   Third time I'll(בפעם השלישית - אצעק!). כשאומרים את זה מהר זה נשמע כמו:  ice-cream Third time (גלידה), ומכאן, כאילו תרגום: פעם שלישית גלידה.

"פַסְפוּס"  : קטן קומה מאד, או ילד קטן.

"פַּסְקוּדְנְיָאק"  : מרוסית. ופירושו- פרחח, שובב, מזיק   

"פצ'ה "  : מישהו נחות.  

"פצץ" (1)  : ( אני מקווה שזהו השם והכינוי. אם לא- מישהו מתבקש לתת את השם. בפורים השתמשו במפתח של ארון בגדים שיש בו קדח, וזה במשולב בחוט שפגאט עם מסמר בקוטר המתאים לקדח שבמפתח . את הקדח ממלאים  בגופרית של ראשי הגפרורים ( והגפרורים של האנגלים שרתו את המשימה בהצלחה) . את הצמד היו מכים בקיר, או המהדרין בריצפה או בכביש . קול הנפץ שנשמע היה חזק מכל אקדח קפצונים בפורים. תוספת של ישראל קרייתי: פצץ - אכן זהו הכינוי הנכון, כפי שאני לפחות הכרתיו.
הפצץ הופיע בשלוש גרסאות עיקריות:
הראשונה, כפי שכבר תואר במקור, על בסיס מפתח ארון/מגירה ביתי שהיה עשוי מיציקת מתכת פשוטה ובאיכות ירודה, ולכן גם נטה לעיתים להתפוצץ ולהתפרק בעצמו מעוצמת הפיצוץ.
ולכן הגרסה השנייה, המועדפת עלי, הייתה: שיפור מתוצרת בית של הנ"ל, כאשר לקחו מוט פלדה עגול, ברזל בנין למשל, בקוטר של לפחות 10 מ"מ ובקצהו האחד קדחו חור בקוטר של מספר מילימטרים, בעומק של כמה עשרות מ"מ, וכופפו קצה זה ב- 90 מעלות יחסית לקטע הארוך יותר אשר ישמש כידית אחיזה ומנוף. את הקדח היו ממלאים באותה גפרית של  ראשי גפרור, אך בכמות נכבדה הרבה יותר, ואוטמים אותו באמצעות מסמר בנין גדול בקוטר מתאים, שהיה קשור לידית. כעת היו אוחזים בידית ומכים את צד המסמר כנגד קיר או רצוי  כנגד רצפה קשיחה, והיה מתקבל אפקט פיצוץ קולני ורעשני להפחיד.
הגרסה השלישית הייתה מעודנת יותר ומבוססת על קפצונים. לקחו שתי פיסות מתכת שטוחות שהיו מצמידים אחת לשניה באמצעות חביקה בגומיות. בין שתי הפיסות היו תוחבים כמות ניכרת של "קפצונים" וכעת היו מטילים את ההתקן לגובה כשהוא מקביל ככל שניתן לקרקע, וכשזה היה נחבט בקרקע התקבל אפקט נחמד של פיצוץ הקפצונים המרוכז. 

"פצץ" (2)  :  נאמר גם על דבר או פעולה כלשהי שהצליחה: נהדר. (בנדלה: היום אומרים פיצוץ!)

 

 "פצצת סירחון"  : פירות השיטה שעברו קבעץ' (מעיכה) בתוך שקית נייר. מפיץ ריח זוועה. מיועד לשבור שעורי זימרה וכיוצא בזה . תוספת של לבנה:  היינו שמים בשקית נייר מאחורי שולחן המורה פטרייה בשם: פינית מבאישה, כשהיא נרקבת יש סרחון נוראי.

 

"פצצת קָרַבּיד"  :  זו פצצה מאד מסוכנת, ופגעה ברבים בעיקר באזור הפנים . לכל הבנים בקריה שיש להם פנים מעוותים - זה לא מלידת מלקחיים, אלא ממכת הקופסא.  הפעלתה הייתה מחייבת נקיטת אמצעי זהירות . והיו אלו משחקי החופש הגדול . בהפעלה משתמשים בגושי קרביד , המקור - מחסני חמצן  בכביש חיפה עכו ע"י  צומת כפר אתא. (שימוש טכנולוגי ליצירת אצטילן בגנרטור קרביד לצורך ריתוך אוטוגני). לאחר שיש לנו קרביד, צריך להכין גומה מותאמת לפחית שימורים. הגומה באזור שיש אדמה כבדה יותר ולא חול .  בכל זאת היו משקים את הגומה בהרבה מים . הכלי הנפיץ והמתעופף הוא קופסת שימורים קטנה של 8 – 10 ס"מ קוטר. בחלק העליון חור קטן  מנקבים בעזרת מסמר. הגומה מותאמת לקוטר הקופסא.  הפעלה  - המפעילים מכינים להם עמדת מסתור מאחורי גדר בטון או מאחורי שתי תיבות תפוזים.  מכינים מוט ארוך. (ככל שארוך יותר - בטוח יותר) בקצהו - צמר גפן או מטלית טבולים בנפט. ממלאים את הגומה במים , מכניסים את גוש הקרביד שמיד מתחיל לתסוס, מכסים את הגומה בקופסת הפח,  ואחד מכסה בבוהן את החור  לשמור על כמות גזים רבה ככל האפשר . השני מדליק את המוט  הטבול בנפט, ומחכה ששותפו יברח לעמדת המסתור. אז מקרב  הנער במסתור (מרחוק) את האש אל הקדח שפולט את הגזים . . באם לא נשמרו מספיק גזים הקופסה הופכת למבער ( גם כן מסוכן) אם היו מספיק גזים - הם מתפוצצים כשהניצוץ הראשון  מגיע . התוצאה - הקופסה עפה לשמים בקול נפץ  משמעותי . ההידור וההצלחה תלויים בגובה שהקופסא עפה . שימוש מחריד: הכנסת גביש קרביד לתוך קופסה עם שתן לתוך פח זבל של הכתה בשעורי הכימיה הריח מעיף  החוצה כל מורה לכימיה, אפילו כזה שאין לו בכלל חוש ריח.  שימוש מאוחר לטכניקה זו הם: תותחי קרביד לגרוש עופות נודדים, הבאים לאכול את שדות הירק בעמק בית שאן והחולה ..

"פקקים"  : במלעיל כמובן. דומה למשחקי הבלורות אך משוחק עם פקקי הפח המשוננים שאטמו בזמנו את כל בקבוקי המשקה למיניהם. היקרים ביותר היו אלה שאות היתה מוטבעת בתחתיתם, אשר שמשה לצרוף סיסמא כל שהיא מאחת מחברות המשקאות שהיו בשוק. למיטב זכרוני לא נמצא מישהו שהשכיל להשלים סיסמא מלאה ולזכות בפרס המובטח, פשוט משום שלהערכתי החברות לא הואילו מעולם לשווק פקקים נושאי אות מסוימת. כך, במסווה של קושי בהשגה אך בפועל כמעשה הונאה, נהנתה החברה מכל העולמות. זכורים לי בעיקר פקקי המשקה האולטימטיבי המגעיל שכונה "פפ", שהיה סוג של תערובת בירה שחורה זולה וגזוז, והקדים בשנות דור במקומותינו את הקוקה קולה ודומיה. 

פרוז'קטור : כפתור פתוח ב"חנות", בזמנים שטרם התקינו רוכסן במכנסיי הגברים.

"פרימוס"  : לכאורה מכשיר לבישול מהיר יותר מהפתיליה , יעני טורבו בלשון של היום . בנוסף  לבישול שימש  גם הפרימוס להרתיח את הכביסה .

אצלנו היה לפרימוס ביטוי מפורש לשלישיה. כאשר יחיד או יחידה מנסה  להצטרף לזוג חברים  בעקר כנודניק  טפיל . ובמקרה אחר שזוג חברים היה מצרף שותף שלישי  להעלים את החברות ההדוקה של בני הזוג.

"פרצוף צֶנַע, גוּף "לַכֹּל"– שתי נקודות בסך הַכֹּל! " : המילה "לכל" הייתה אז מותג שכלל  חנויות שמכרו זול במיוחד. (בלועזית כינו אותן:utility   שימושיות) "נקודות"   היו תלושי הקיצוב שקיבלה כל משפחה, לקנות את מעט המצרכים שחולקו לחבריה. הביטוי נאמר על מישהו ש"לא נראה משהו".........

הערה של בנדלה: הביטוי "גוף לכל" היה דו משמעי, והיה מכוון גם לנערה שנראתה כמי שמתמסרת בקלות למין השני. "שתי נקודות" ציינו בנקודות הקיצוב את הדירוג הנמוך של ה"אישיות" המנותחת...

 

"פְּרָסִים"  : תמונות חלקות או  גם "חֲלָקוֹת ". השם פרסים בא משום שניתן היה להגריל אותן בהגרלות של בית הקפה בניהולו של ראובן  גדריך.  לפעמים היו מגרילים פרסים יחד עם משרוקית פח עגולה עם סוכריות קטנות בפנים. בעיקר, אפשר היה לרכוש סדרות של תמונות חלקות בחנות הספרים של חוה ברחוב ה' . כיום, לסדרות  העתיקות יש ערך אספני גבוה, מתחרה אפילו בבולים של שנות השלושים. מי שאסף אותן בדבקות היו הבנות ...

 

"פרצוף תחת"  : ללא מצב רוח. בנדלה: אצלנו זה היה כינוי למכוער...

"פֶרְצֶנֶר" : קו 14 , קו האוטובוסים של קואופרטיב "משמר המפרץ"   ,מקרית חיים לחיפה. זה היה גם כינוי לנהג שנהג באוטובוס מס' 14.

הוספה של גדעון חיטי:האוטובוס שמספרו 14 (פרצענר ביידיש)  אשר יצא מחיפה היה משותף לשלושת הקריות: ק. חיים, ק. מוצקין וק. ביאליק. כשהגיע האוטובוס ל"צריף" הנהג (לאחר שברר אצל הסדרן) היה מכריז לאיזו קריה הוא היה ממשיך בנסיעה. יתרת הנוסעים היו מחכים לאוטובוס הבא בכדי להמשיך בנסיעה. תוספת של אהרון הדר: לאחר שקו 14 שדרג עצמו לקוי משנה: 51- לקרית חיים 52- מוצקין/ביאליק. האוטובוסים  מהקריות עצרו ב"צריף" הנהג נכנס לעמדת הסדרן והקופה. הנוסעים באוטובוס, ממתינים למוצא פיו של הסדרן הכל יכול. שיקולי הסדרן מי יידע, לעיתים הציב רגל על המדרגה, והכריז: "מוצקין ביאליק לעבור!"  הנוסעים היותר זריזים,  מיהרו לאוטובוס השני, ומצאו מקום ישיבה.

"פתילייה"  : מכשיר בישול שהיה מורכב ממיכל דלק ופתיל נעוץ בו. היו מדליקים את הפתיל, ושופתים את הסיר מעליו על שלוחות ברזל שהיו מחוברות למיכל הדלק.

"פתיתי סבון" : לכביסה השתמשו בסבון פשוט שכתתו אותו לפתיתים. את הפתיתים היו מכניסים למי הכביסה שבדוד (מכונות כביסה לא היו אז)

 ומרתיחים את המים עם הכביסה. אחר כך היו מוציאים את הכביסה ומשפשפים אותה על קרש כביסה.

 

"פתפותי ביצים"  : דברים סתם. לא חשובים. למרות שפטפוט נכתב ב- ט', הרי פתפותי ביצים נכתבים ב-ת'.

    למרות שפטפוט נכתב ב- ט' הרי כאן המקור שונה

ותוספת מגרימי:

"פתפותי" לא מלשון "פטפוט" אלא מלשון "פתית":

"פתיתי ביצים" או "פתותי ביצים" :דברים שאינם מסודרים אלא מבולבלים.

מקור: תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, דף ל' עמוד ב'

"פתפותי ביצים היו שם". וראו גם אסמכתא: פתפותים-מלשון פתיתים, פתפותי.

צ.

"צול" : המקבילה הגרמנית לאינץ'. מידת קוטר בה השתמשו כל בעלי המלאכה, וגם האינסטלאטורים החובבים על מנת להגדיר את קוטרו של צינור:

"תן לי בבקשה 3 מטרים של צינור חצי צול". 

"צוף"  : משקה פלאים על בסיס דבש, המשקה היקר והטעים ביותר. בנדלה: אני לא בטוחה שהמשקה היה באמת על בסיס דבש. הוא היה בטעם משקה דבש, כאילו עשוי מדבש.

"צ'וּקוּמוּקוּ"  : קטן ומצומק. המקור כנראה צליל המילה, שמזכיר מצומק.

 "צורה לו"  : לבוש אחרת, נראה מוזר.

"צוּקֶר פּוּשְקֶה" : תרגום מאידיש: קופסת סוכר. מישהו נוטף מתיקות שמכסה על אופי אחר לגמרי. נאמר בלשון סגי נהור.

" צִ'ילְבָּה " : מי שברוגז איתה ולא מדברים איתה. היה גם שַם מיוחד ל"ברוגז", שאני לא זוכרת, ושם נרדף לצילבה.

צִ'ילְבָּה ( ערבית ): כלבה, גם כינוי גנאי."צ'יז' "  : זיעת רגליים מוקרמת חריפה בסרחונה, שהצטברה לה בין אצבעות הרגל והגרב. (בנדלה: המקור, כנראה, המילה גבינה באנגלית, cheese, שכאשר היא מתקלקלת היא מסריחה מאד מאד).

"צִימֶרְמַן"  : בטוי שמתאר אי התאמה לקצב השירה. כאשר הייתה איזו מילה או כמה מילים בתוך שיר שזימרו אותו, שהאריכו את השורה הזאת באופן יוצא דופן, מעבר לקצב הכללי של השיר (נאלצו בזמן השירה לדקלם את המילה הזאת במהירות, כדי לא לפגום בקצב השיר). תופעה זו נקראה צימרמן. בנדלה: אני חושבת שהמילה "צימרמן" מבטאת מילה ארוכה ולכן סימנה את התופעה הזאת. האם למישהו יש הסבר אחר?

"צִיפְלוֹן": מישהו קטן נמוך ורזה .

"צִיפְלוֹנְגֶס" :  כמו תביא את הציפלונגס אמירה סתמית בין שני קרייתים שבאה לבלבל מישהו זר. תוספת של ראובן פורת:  ציפלויגנס -  לדעתי, מישהו שיבש את המושג. לא קיים מושג כזה . צ"ל: ציפלויגן – יעני, מעופף או בלשון סגי נאור, עורבא פרח –  וגם תתחפף מפה . במקור - צפלין מעופף

"צִלֵייגֶר"  : ברנש חזק ומוכשר, בסגי נהור. פירושו ביידיש הוא: בעל מום או פגם. 

"צלמניה"  : מצלמה.

"צַמְבַּ"ל" : פירושו: יש לי בדיוק אותו הפריט. וגם ראשי תיבות של "צביטה, מכה, בלי- להשיב".

תוספת (פיתוח מאוחר יותר של צמב"ל:  מה שאתם קראתם צמב"ל, הפך בדורי (1949) ל"סַמבַּלְלָה - בלי להחזיר, המפתחות בפנים"

"צצקה"  : לא אומרת לא.

ק.

"קָאלִיקֶר" או קאליקֶה : מישהו או משהו לא הכי מוצלח בלשון המעטה...

 "קַאצְ'קֶעס" : ברווזים שהיו בהרבה חצרות ונקראו כך ביידיש. והייתה גם פרשנות   שוביניסטית : "עדת בנות, כי הן קצ'קצ'ות". הטייה נוספת של "קצ'קס" היא: קצ'קיה- או קצקיאדה: חבורת בנות פטפטניות.

"קוּגֶלָאגֶר": מיסב כדורי

"קול קהיר  " : "שידור" היתולי.מאחורי תיבת קרטון עליה מצויר מכשיר רדיו, נסתרים מעיני הקבוצה (בדרך כלל בסדין)  משמיעים הקריינים לקהל המאזינים  את שכתבו מפרי דמיונם הקודח , בעברית קלוקלת ובמבטא מזרחי כבד שנועד להצחיק...

"קוֹלְפָּאק" : כובע כמעט צילינדרי, עם פיסת בד פרוותית בצידי הכובע. שמש את הנוטרים, בהמשך אומץ "כובע אוסטרלי"

"קוֹמוּנָר"  :  מדריך שליח מתגורר בקומונה (ברחוב א') באחד מערבי קן חוברה אופרטה ובין בין היתר "עוד סמרטוט ועוד סמרטוט והקומונה לא תמות".

"קונדוקטור"   :  גדול ושמן אבדיאת . מציג את דמותם של הקונדוקטורים ( מבקרי הכרטיסים ) ברכבת, בממשלת המנדט, שנבחרו לתפקידם לפי ממדי גופם ורוחבם.

"קוֹנפַיטֶר"    :( מוצר שלא קיים) דרך להפטר מנודניק לשלוח אותו למחסן ולבקשו להביא במריצה את  הקונפיטר

 "קונץ"  : מעשה קסם.

"קוּרְבֶה"   : (ברוסית: אבר מין נשי) כינוי גנאי למי שנחשבה לזונה, או קלה מאד להשגה.

"קוּשקוּש"  : משוגע,

"קושר את החמור" : (או את הסוס) : הולך להשתין. 

"קטן" : הכינוי לאבר המין הגברי ( בלי קשר לגודל)

"קַטַרִינְקָה"    : מכשיר, מתקן, מכונה, רכב- שאינם מתפקדים כראוי. לעיתים מכוונים למשהו ישן, לקוי, לא מעודכן.

"קיבל אבטיח"  :  קיבל דחיה מהמחוזרת.

"קלווסה"  : במקור דלעת . ראש קלווסה - הכוונה לראש חלול  של דלעת, שאין לאדם כלום בין אוזן ימין לאוזן שמאל . קלווסה -  הכוונה לכל יוצא דופן , למשל לג'ינג'י קרוא קלווסה או אבטיח שתוכו אינו כברו. והוא בפנים ירוק או כתום היה נקרא אבטיח קלווסה . בשביל זה נעשה הביטוח במכירת  אבטיחים – אבטיח על הסכין,  בו פרצו חלון באבטיח  עם סכין , להראותך שהוא אדום בפנים ולפעמים גם מתוק.

"קלוץ, קלוץ קַאשֶעס" :מאידיש. קלוץ – מקל. קאשעס- קושיות. הכוונה לשאלות סתמיות, מיותרות, או טפשיות במיוחד. מכאן נובע גם הביטוי: בדיחות קרש. כלומר- כאלה שאינן מצחיקות.

"קַלְפּוּנְצֶען וָאסֶר"  :  משקה של מים בתוספת טעם (כמו פטל למשל) והמשקה פרווה חסר טעם...

"קַנְדון" או "קַנְדול" :  היו בקריה השמות השגויים לקונדום. (זה נכון)

"קֵן" :  המבנה בו נתקיימו פעולות התנועה המאוחדת והשומר הצעיר. (בנוער העובד זה נקרא "סניף")

"קַסוֹקֶר": קצר רואי וגם פוזל.

"קַסְקֶט" :  כובע, מצחיה מזדקרת, בעיקר בעליה השלישית.

"קִפְקֱה": עפיפון קטן עשוי משני דפים: אחד לראש והשני חתוך לזנב. הועף עם חוט תפירה

"קַקַמָאיְקֶה"  : מכשיר, מתקן, מכונה, רכב- שאינם מתפקדים כראוי. לעיתים מכוונים למשהו ישן, לקוי, לא מעודכן.

"קַרְטוֹשְקָה"  : בעברית מתקדמת- אשפת כדורים. לנוטרים הייתה כזו, עשויה בד. בד"כ נקשרה בעזרת שרוכי בד בהצלבה אלכסונית על החזה. מפוארות ממנה, עשויות עור עם כפתורי זהב (חיקוי). נחגרה על המותניים. יתכן שהמונח שובש מהמקור cartridge והושפע מנגינה בשפת אידיש.

"קַרְטוֹשְקֶס"  : תפוחי אדמה אפויים במדורה, כשהם משופדים על ענף או חוט תיל.

"קשור את האוזניים" : נוסח מעודן לקללה רוסית שנשמעת דומה (קצ'ורטו ווזנייט)

"קרש"  :      א. מושב האסלה שעשוי היה מעץ, והיה נוח יותר מהמושבים הפלסטיים של היום .

                     ב. קרש כביסה עליו היו משפשפים את הכביסה עם סבון לפני ההרתחה.

                     ג. בדיחת קרש, בדיחה שאין לה פואנטה, או בדיחה אנגלית יבשה כמו קרש, או בדיחה עתיקה עם זקן.

"קֶשֶר  ""דף קשר " : דף ובו תזכורת ל"פעולה" בתנועת הנוער, או הודעה על משימות שעל חניכי התנועה לבצע."דף הקשר "היה נירשם (בדרך כלל) במהלך השיעור ("המרתק ") על ידי אחד התלמידים (לא בהכרח  מהמצטיינים), והיה עובר במהלך השיעור (בדרך כלל) בין התלמידים,חניכי אותה הקבוצה בתנועת הנוער. במהלך שנות הלימוד, פותחה מיומנות  מיוחדת על מנת ש"דף הקשר " יעבור מתלמיד למשנהו, מבלי שהמורה יבחין בכך ויחרים את הדף... (יש היכולים להעיד, כי  מורים  מסויימים גם העלימו עין....). כל חניך היה חותם   ומאשר בכתב ידו כי תוכן "דף הקשר "הובא לידיעתו. לעתים, {לא נדירות }, היו מעבירים בכתה, באותו השיעור מספר "דפי  קשר ". ההפסקות שבין השיעורים,היו מיועדות   בין היתר  גם להשלמת הפצתו  והעברתו של דף הקשר גם אל חניכי התנועה שלמדו בכתות מקבילות. בסופו של הליך,"דף הקשר " הוא היה מגיע למחברו כדי לוודא שכולם חתמו, וחוזר חלילה...ר.

"ראסיה"  : נגיחה, או ראשיה בערבית.

"רוֹגַטְקָה": מקלע עץ מענף מפוצל דמוי Y‏, שגומיה מתוחה עליו ורטיית עור משמשת בית בליעה לתחמושת הנורת.

"רוֹנְדֶל"  : "לעשות רונדל"  :  לרוץ ולהקיף בסיבוב שלם את בסיס הטירונים בבית דראס. עונש שהוטל על אלה שזזו במסדר הבוקר, או שנמצא אצלם גרגר אבק ברובה...

 "רוֹקֵחַ"  : צמר פלדה לניקוי. האם מישהו יודע מנין בא השם הזה, ומה מקורו? אולי זה גם כן שם של מותג ספציפי, שהפך להיות שם המוצר." מוסיפה נילי דיסקין: גם אני זוכרת שלצמר פלדה קראו רוקח. שיטוטים בגוגל לא נתנו הסבר. אבל אני מעלה השערה שכמו שפריז'ידר וג'יפ שהיו שם פירמה מסויימת  הפכו לשם כללי כך אולי גם היה משווק בשם רוקח ששיווק את צמר הפלדה ומאז לכל צמר פלדה קראו רוקח ( ובלי ניקוד, אפשר היה לקרוא לזה איך שרצו.....). זאת ההשערה שלי. לאחר שבגוגל מופיעה המילה רוקח פעמים רבות כשמדובר על צמר פלדה . ( הגעתי עד חסידות בעלז שהרבנים שלה היו ממשפחת רוקח, והיתה להם טלית מיוחדת עם צמר גס. אבל אף אחד שם לא מחבר את זה לצמר פלדה)

ומוסיף גם חנן רותם: התשובה שמצאתי למקור השם רוקח:  משום שבברוקלין היה מפעל של רוקח ובניו שייצר "מאכלים ומנקיים",  ובכללם צמר פלדה, כשר אפילו לפסח.  מצורפת מודעה מ"דבר",  (לכניסה לחץ על המודעה למטה) -מיום שישה בדצמבר 1932, המסבירה כי רוקח הוא רוקח וכי אחד הוא רוקח - באמריקה ובארץ!

                                        תמונה >  המודעה מעיתון דבר           

"רוּשֶע מְרִישֶע: " מאידיש. פירושו רשע מרושע. זאת אומרת כל כך רע, שהמילה רע לא מספיקה  בשבילו. 

"רִיזָ'לֶה": מין עשב בר מעובה אותו נתנו לחלק מחיות הבית לאכול, אחרי שליקטנו אותו בשדות. (בעברית: רְגֵלַת השדה)

"רעב כמו כלב"  : רעב מאד מאד

 

ש.

"שָאפָה": חתיכה. (שָק'פָה) מקורו בערבית הכפרית הקרובה יותר לסיפרותית, שפרושו יפה, ובערבית העירונית הק' הופך   לא': קלבק הופך לאלבק ושק'פה לשאפה.

"שבע אבנים":  ערימה של שבע פיסות אבן מונחות זו על גבי זו, כשקבוצה אחת מנסה למוטט את הערימה באמצעות גלגול של כדור טניס, ‏והקבוצה השניה מנסה לשמור על גל האבנים  מפני חברי הקבוצה הראשונה שמנסים להתגנב ולערום מחדש את האבנים. האתגר היה להפיל מינימום אבנים עם הכדור כדי שיקל לערום מחדש.

"שְוָואנְץ"  : קללה. כינוי לאבר המין הגברי. כמו: פוץ.

"שוּלְמַן ישלם"  : מי שצריך לשלם עבור שירות כלשהו. בדרך כלל נאמר כאשר מי שקיבל משהו או לקח, החליט לא לשלם על כך. אם אינני טועה  זה לקוח ממערכון של אפרים קישון.

"שְוַויְיס אפאראט" : (מגרמנית) גנרטור לריתוך, חשמלי בדרך כלל. כמה כאלה היו במסגריתו של אבי בקריה המערבית, ובאמצעותם למדתי אני לרתך כבר בגיל צעיר.

"שְוִויצֶר"  : מאידיש: גאוותן.

"שווּנְג"  : מהירות. (בגרמנית) נתן שוונג: האיץ.

"שולמן ישלם  :" כאשר רצו להגיד שאף אחד לא ישלם, אמרו: שולמן (דמות מסתורית) ישלם. יש כאן משחק צלילים: שולמן וישלם באים מאותו שורש: ש. ל. מ

"שְטרוֹנְגוּל" : עוד כינוי לאבר הזכרות, ובדרך כלל על מנת לתאר דבר מה ארוך.

"שְחִיף"  : מישהו רזה, שהוא עור ועצמות. בא מן המילה: שחפת. (מי שחלה בשחפת רָזָה מאד).

"שְטוּצֶר"  : צינור מים עם ברז בקצהו שבולט מן האדמה, ואליו מחברים צינורות להשקייה, או לכיבוי אש.

"שִיבֶּר"  : מידת אורך ששיעורה מקצה האגודל ועד קצה הזרת כשהן פרושות ופשוקות. מכנסי שיבר: אותם בנים שרצו להראות עבדיתים, נהגו לקפל את המכנסים הקצרים באורך שיבר בלבד.  למעשה זו הייתה בתת מודע, התרסה או תחרות כנגד הבנות, שהלכו עם מכנסי התעמלות קצרים מאד עם גומי.

"שיירת גמלים מעץ זית"   : 5-6 גמלים מפוסלים בעץ זית, קשורים אחד לשני . דימוי של שיירות הגמלים שהיו עוברים ברחובות הקריה עם שקים משני צידיהם (בדרך כלל נשאו חומרי בניין).  שימשו קישוט מקובל בהרבה מאד בתים.

"שיכורים"  : זו הפעם הראשונה שנתקלנו במושג השיכרות, כאשר ראינו את החיילים האנגלים נופלים ומתבוססים בקיאם מרוב שתית בירה וברנדי

"שילינג"  : חמישה גרוש.

"שִינֶל" : מעיל חורף צבאי, עם כפתורי מתכת-פליז.

 

"שִיקְסֶע"  : שיבוש ביידיש של המילה העברית "שְקוּצה"ׁ(משוקצת)  ציינה: נערה גויה (עם כל הקונוטציות המיניות שלה). נאמר לגנאי, על נערה בעלת התנהגות קלילה, שהציגה לראווה את מיניותה.

 

"שישים ושמונה"  : (68) היינו אומרים על מישהי שיצאה עם כמה בנים שהיא "68", שזה בגימטרייה: זונה.

"שְלוּמְפֶּר"  : לבוש ברישול.

 

"שְלָאפְשְטוּנְדֶה"  : בגרמנית: שעת שינה. הכוונה לשעת מנוחת הצהריים. סייסטה.

.

"שְלִימָזְל"  : מאידיש: חסר מזל.

 

"שְלֵייקֶס"  :  כתפיות למכנסיים.

 

"שם עליו את הטלפיים"  : הניח עליו את הידיים בכוח. נאמר בדרך כלל לגנאי.

 

"שְמֶגֶג"  : לא חכם במיוחד, לא נחשב, סתמי. תוספת של בנדלה: אני חושבת שמקור הביטוי הוא סירוס של המילה המפוארת: "שמוק". שמגג, הוא משהו מתון יותר משמוק.

 

"שְמוּצְנִיק"  : נו, כולם יודעים. (איש השומר הצעיר)

 

"שמיניות" :  אופנים עם כוון לא מוצלח של ה'סיכים'  כאשר הם נעו בצורת הסימון המתמטי "אין סוף" או הסיפרה שמונה . האופניים עם השמיניות המפורסמות  בקריה היו של המורה

לערבית דובון. ( דב ווינר) . כל מי שהיה נזרק משעור ערבית, היה לוקח לסיבוב הנאה את אופניו של המורה, עד שגלגליו קרסו לשמיניות . בסוף, צבי עינצור,

המנהל החביב שלנו, אסף את קבוצת ה"ערביסקים"  ל"עבודות מחנה", לקידום חזות בית הספר. בסוף השנה לא קבלנו 8  בערבית בתעודת הגמר...

תוספת של בנדלה: עד כמה שזכור לי, השמינייה המפורסמת ביותר של דובון, המורה לערבית, נולדה, כאשר נסעה פעם קב' רננים לתומה על אופניים, בשעות הערב, ברחוב ד'. ליד בית הספר. גדעון קרמר (היום כרמל) שהרכיב משקפיים, ולא ראה היטב, נכנס בכוח באופניים של דובון שרכב על אופניו מולו. האופניים של דובון נמעכו, והגלגל הקדמי ממש התקפל לשמינייה. דובון לא הבחין בחשכה מי פגע בו, וכל החבורה נעצרה, כשהיא כולאת בקושי את הצחוק, ועזרה לדובון ליישר את הגלגל. וכל אותו הזמן החברה מ"רננים" משתתפים בצערו של דובון, ומגנים בכל פה את ה"בריון" שנוסע בפראות כזאת על הכביש.  ביניהם, גם גדעון קרמר, שהגדיל לעשות, ושפך אש וגופרית על  הפוגע...

 

"שְמֶנְדְרִיק":   הכוונה - פרחחון, בדרך כלל צעיר. לא כל כך נורא,  אבל קונדס ושובב. 

 

"שמשיה"  : מעין מטריה שהשתמשו בה הנשים בקיץ כנגד השמש, כשהלכו למשל לצרכניה.  

 

"שעוונית"  : מפת שולחן די עבה, מפלסטיק חלק למעלה, ובצד התחתון עיבוד הדומה לפְלָנֶל, כדי שהמפה לא תחליק מן השולחן.

 

"שָפַך לָאגֶר" : נהרס המיסב במנוע : בהשאלה -מישהו שקרס מרוב עומס.

 

"שפן"  :  פחדן. הפעל: משתפן.

 

"שְקוּצִים"  : שיבוש ביידיש של "שקצים" – (משוקצים). בדרך כלל כינוי לגנאי לבחורים שהלכו בדרכי הגויים, ולא כיבדו את המסורת והתורה. ביטוי שהיה נפוץ בגולה, ו"עשה עלייה" גם לארץ ישראל (ראה גם: שיקסע)

 

 "שְרִיקָה קבוצתית" : שורה, שכל קבוצה בתנועה בחרה מתוך שיר ידוע, והייתה קוד קבוצתי. כאשר שרקו אותה ברחוב ליד בית של חבר הקבוצה, הוא היה יודע שקוראים לו. תוספת של נילי דיסקין: השריקה ששימשה כל עדה בתנועה, קיבלה אצל בני המחזור שלנו (ילידי 1942) משמעות קצת אחרת: מאחר והבנים היו בנוער העובד, ובנות הכיתה שלנו היו בתנועה המאוחדת, נוצרה שריקה אחרת לבנים ואחרת לבנות כך שגם מי שלא היה בתנועת נוער, או שהיה בשומר הצעיר ( בעניין השוה"צ אני לא בטוחה) קיבל עליו את "דין התנועה" ואימץ לו שריקה לפי המיגדר שלו ( או שלה).

 

ת.

"תביא את האַקְסֶלְבּוֹנְדֶר" : שמות פיקטיבים לבלבל את המטרידים בשאלות.

 

"תזמורת בַּצוֹרֶת" : חבורת ילדים שמופיעה עם כלי נגינה מדומים, השרה לצלילי פליי-בק ברקע, כאילו היא באמת מבצעת את השיר.

 

"תמונות חלקות"  : תמונות של פרחים, נשים יפות, אפיזודות מן החיים, בעלי חיים ועוד, שהיו חתוכות על פי מתאר הציור, היו צבועות בדרך כלל בצבעים "אידיליים", וצידן העליון היה מבריק. תמונות אילו חולקו כפרסים, אך גם ניקנו  בכסף מלא. זה היה עסק "נשי" בהחלט. הבנות יצרו אוספים, והיו מחליפות את התמונות אחת עם השנייה, לפי "ערכן" בשוק.

 

"תנובה"  : בתי הסעדה קטנים של חברת השיווק הגדולה "תנובה" שנהגו להציע מחית תפוחי אדמה עם לבן או ביצה רכה.עתיק יותר הוא הכפיר. משקה חלב. הוזכר בפזמוני הקומקום, המטאטא. לאחרונה –כנראה: במחזה "קרא לי סיומקה" נתן שחם, הבימה, שנות חמישים ראשונות.  ספרית הפועלים 1950.

 

"תַעֲרִיפָה"  : חצי גרוש= חמישה מִיל מנדטורים. המטבע הקטן בסדרה -  עם חור -  (בסדרה של:חצי גרוש, גרוש, שני גרוש)

חצי מיל כופר הישוב. מטבע נטבע על ידי היהודים. שימש כתרומה למוסדות בפרט אם איבדו אותו. לא הוכר על ידי המערכת המוניטארית של הבריטים.

 

"תפוחי זהב"  : מה שהיום קוראים בדרך כלל תפוזים. (תפוז- ראשי תיבות של תפוח זהב) השם תפוחי זהב היה נפוץ הרבה יותר.

 

"תרבוש"  :  כובע צמר שחבשו  הנוטרים.   

 

"תַרְפַּפּ"וּ"  מופיע בביטוי המחוזי "משנת תרפפ"ו " שפרושו קדום, זקן, ענתיקה משנת ייצור אי שם בעבר הרחוק.
 המקור לקוח משיבוש בספניולית של המשפט: "דֶל טימְפּו דֶה מי תֶרָה פַּפוּ" שפירושו: "מזמנו של הסבא השלישי שלי"   כלומר מלפני תשעה דורות.