"אלטע זאכן" ,  שלמה  זוכר איש עם סוס ועגלה שהיה עובר, מוכר וקונה, דברים ישנים וצועק "אלטע זאכן! אלטע זאכן!.. אני זוכרת מקריית - חיים איש כזה שהיה צועק "אלטע זאכן , אלטע שיך!" כלאמר "דברים ישנים, נכעליים ישנות" במשך השנים הפכה קריאתו לשמו, והיינו קוראים לו  עצמו "אלטע זאכן". ..

אני זוכרת מקריית - חיים איש כזה שהיה צועק "אלטע זאכן , אלטע שיך!" כלאמר "דברים ישנים, נכעליים ישנות" במשך השנים הפכה קריאתו לשמו, והיינו קוראים לו  עצמו "אלטע זאכן". ..

מילון פולקלורי לביטויים קרייתים                                                         

חלק א' , אותיות א' עד כ' כולל.

שידור ברשת ב' של קול ישראל > מהמילון לביטויים קרייתים

 

מעודכן עד תאריך 30.7.2015

בעריכה  של רות קדרי (בנדלה)

וגם נספח חדש: שירי שטות שהושרו אז בפי הקרייתים בבית הספר, בזמן ריקודי ההורה ובפעולות. (הנספח יופיע  בחלק השלישי)

שירים ומונחים נוספים יתקבלו בברכה.  

                             בעריכה ובעדכון של רות קדרי (בנדלה)

הקדמה :  בילדותנו, רק כשנפגשנו עם חברה צעירים ממקומות אחרים בארץ, הבינונו שאנחנו, בגלל היותנו מעט מבודדים גיאוגרפית ממקומות אחרים, פיתחנו חלקי שפה משלנו שאינם זהים למקומות אחרים בארץ.חלק מן המילים הן קרייתיות במקורן ומילים אחרות הושאלו משל אחרים . חשבתי שזה עוד חלק שיפה לתעד אותו. אני מתחילה, לפי סדר אלפא - ביתי, וכמו בשחזור הרחובות לפי מספרים - מקווה שאחרים יכניסו מילים לפי הסדר ל "מילון/לקסיקון" הנוסטלגי הזה, ויעבו אותו..   מקווה שהיוזמה שלי   "תתפוש" ותהיה לנו עוד פינה נחמדה. בי. נילי. 

 

הלקסיקון ישכון במדור "שורשים" ולכל תוספת יהיה קישור מ"מה חדש באתר"  .היוזמה והפתיח הם של נילי, אך כבר הצטרפו חברים נוספים הכל כבר בלקסיקון שלמטה  . גייזי.

זו רק ההתחלה  הקרייתים באשר הם מוזמנים להשתתף ולהוסיף צרופים ומילים.

תודה לבנדלה שעורכת ומעדכנת את הדף. נא לשלוח ערכים ללקסיכון ישירות אליה :   [email protected]

 

 

מבוא מאת ראובן פורת:

שפה זו של הקרייתים, התפתחה במרכזים סגורים,והיא מיוחדת לבני דור העמלים : קרית חיים, שכונת בורכוכוב, תל אביב, ירושלים  ואצל בני המושבות:  מלאבס, ראשון ,זיכרון וראש פינה. ההשפעות היו רבות:

המילים ברובם נגזרות  משפות שונות כגון רוסית , פולנית, יידיש . גרמנית וערבית. את המטקה (אמא), קבלנו מהרוסים, את ערבוב זכר ונקבה קבלנו מהיקים "לאן אתה הולכת" שאחר כך הפך ל"עשר שקל"  .או "אַח וָאס!, שיינקין מיט קבאס"  או "ואסט מאכט מזל". אצל בני האיכרים  נולדה המילה ,שטוזה" - מכה איומה בצינור ארוך .שנבעה מהרס השטוצרים  ע"י בני המושבה שנהגו בטרקטור והרסו בסיבוב עם הטרקטור את השטוצר (ברז השקיה בולט מפני הקרקע). הגדיל שייקה אופיר לתאר את ההווי הזה במערכון שלו על "בובעה". בראש- פינה כתבה את שירי הרחוב: דרורה חבקין' שהעלתה גם את הקללות והברכות בשירת הסלנג. הוורסיות השונות כגון: "סיחים" ו"שפיצים", נתגלו בפגישות של מחנות העבודה של תנועות הנוער בו נפגשו קבוצות שונות שאחר כך הפכו לגרעיני התיישבות . כור היתוך וערבוב למילות המוזרות שנוספו לעברית היו הפלי"ם והפלמ"ח  ואחר כך בבסיסי הנח"ל . כור היתוך  נוסף היה בבתי הספר החקלאים כמו כדורי או מקווה ישראל, ששם היה ריכוז של נוער מבני דור העמלים  ובני המושבות.יש לזכור, שרדיו לא היה  ( ברחוב ה' הדרומי עד שנת 1945 היו בסך הכל שני מכשירי רדיו) אחד אצל משפחת מרמור' והשני אצל משפחת טריפון. וכמובן שלא הייתה טלוויזיה. את רוב הזמן החופשי בילינו ברחוב. במשחקי הרחוב האלה, נולדה שפת הרחוב , עליה אנו מתענגים לזכר הימים ההם .

א.

"אַבּוּ ארבע" : בעל משקפיים.

"אָבּו-עָלִי" : אחד שעושה דאווינים על מנת להרשים. 

"אביך לא זגג, ואתה לא מזכוכית!"  : אל תסתיר! (אתה לא שקוף)

 "אַ-גְרוֹיְסֶע מֶענְש'" : איש גדול. המקור: אידיש. בנדלה: הביטוי היה שמיש בעיקר לזלזול. נאמר על מישהו שחושב עצמו למי יודע מה, ובעצם הוא כלומניק.( אַ-גְרוֹיְסֶע-שם נרדף לפני תואר גם אַ-גְרוֹיְסֶע אדון וכד' –מתוך זלזול)

"אָדוּק", "אֲדוּקִים" : שם כללי לכל מי שהוא דתי. מכל הזרמים. לא השתמשנו במילה דוס.

"אֶה-בֶּה-צִיגָלֶה-מֶה" : כשמישהו מגמגם כי הוא לא ממש יכול לעמוד מאחרי מה שאמר, אומרים לו את זה. יעני: כל מה שאמרת = כפעיית הכבשה, וגעיית העז.     

"אֲ – דוֹ – נַי !!!"  : קריאת הפתעה, או התפעלות.

 

"אַהְבַּל"  : טיפש.  (מערבית)

"אוֹבֶּר-חוּכֶם"  : תרגום מאידיש: יותר מחכם. הכוונה, דווקא, למי שמתימר להיות חכם, אבל הוא לא.

אוכל כמו ציפור"  :  אוכל מעט מאד."

 

"אופני בלון" :  עם צמיגים 28X2  בעוד שהנפוץ 28X1.5  (המידות באינצ'ים).   גדעון חיטי: אני מבקש להוסיף על הכתוב במילון המונחים: אופני הבלון נחשבו כאופנים מיוחדים ויעילים לרכיבה על גבי מדרונות הדיונות הרטובות בחורף.  הדיונות הללו השתרעו בעקר  בשטח חסר הבתים, מערבית למסילת הברזל.

"אופניים עם רָמָה, ובלי רָמָה"  :(יש לקרוא רמה במלעיל) עם רמה לבנים, בלי רמה לבנות. תוספת של עמיקם שכטר: רמה: המוט/צינור האופקי העליון של מסגרת האופניים שנקראו "אופני בנים", להבדיל מ"אופני בנות" שהיו נטולי מוט כזה, על מנת לאפשר לבנות עלייה נוחה וקלה יותר על מושב האופניים מסיבות ידועות. עלייה רגילה לרכיבה על אופני בנים חייבה הנפת הרגל באוויר, כאילו הינך עולה לרכיבה על גבו של סוס. "להרכיב על הרמה" היה ביטוי נחשב ונחשק, משום שעל הרמה היינו מרכיבים כמובן את הבנות.

"אוֹרַנְגַ'דָה, תַסס"  : אז איפה איפה איפה הם המשקאות ההם, שהיו אז ואינם עוד? משקאות מוגזים.

אוֹרְקֶסְטְרָה" : תזמורת

אוֹיְיסִי בְּסוֹיְסָה"  : מי שלא אוהב להתקלח תופסים אותו במה שמו.

 "אָחוֹם" או אפילו  "אָחוֹם מתחנף"... "יזכור" לביטוי  "אחום", "אכום", "עכום", "החום" וכו' בקריה בסוף שנות השלושים, ועוד כשגרתי בחיפה, אמרו על ככה על מישהו איתו היו "ברוגז" . כמו "צ'ילבה"...          

"אחת שתיים שלושדג מלוח!" : משחק נוסף ששיחקנו בו בילדותנו. 

"אי אפשר לבנות מזה קומה שנייה"   : כשאדם מוותר לחברו על סכום פעוט, למשל בגין תיקון שעשה לחברו בבית, המוותר אומר: "אל תשלם לי. ממילא אי אפשר לבנות מזה קומה שנייה". יש לזכור שזה היה לפני עידן פריחת הנדל"ן בקריה, והחלום של כל קרייתי טוב היה לבנות מעל ביתו דירה לאחד מבניו.

"אינג'יל  - יבלית"  : מעין "חיידק אלים", שפגע בכל הגינות בקרית חיים . זהו צמח שתוחלת החיים שלו אין סופית ככל שתכה אותו - כן ירבה . בהרבה מקרים האינג'יל היה משתלט על  כל דשא נחמד למראה . על מנת להפטר ממנו, נדרשה חפירה עמוקה (עד עומק חצי מטר) הריסת כל הדשא  עקירת כל שורשי האינג'יל ושתילת דשא מחדש . הפתרון הזה היה מחזיק מקסימום 5 שנים ואחר שוב . כיום ישנן שיטות רעלניות המכות את האינג'יל מכות קשות אך הוא מצליח לשרוד . יש שהיו מרימים ידיים ומגדלים אות וגוזמים אותו כאילו הוא חלק מהדשא . לגבי עצי הפרי ניתן היה לעדור מפעם לפעם בהכנת גומות ההשקיה ולקצץ את האינג'יל , לא עד הסוף. תוספת של בנדלה: חפירה לעומק ועקירת היבלית נקראה: "בַּחַר". זרעי היבלית מופצים על ידי הציפורים והרוח. תוספת של חנן רותם: הערך אינג'יל עורר בי זכרונות – מקריית חיים, שבה פגשנו את היבלית לראשונה בארץ. נראה לי שבחר – ים בערבית – שימש לציון דרך לחימה זו ביבלית, משום שבגמר   הפעולה נראית חלקת הקרקע כמו  ים זרוע-גלים.

"אינטר" בית ספר מקצועי קיצור של אינטרנשיונל: יוניון גארמנט דה אינטרנשיונל ליידיס אוף יונייטד סטייט אוף אמריקה.   

"אַיסְן כֵּילֶה" "אַיסְן בַּילֶה"  : פיילה – הערבים לא יכולים לבטא את האות – פ) )  ו"איסן קסלאך" - פעולה שהתבצעה ע"י ערבים ערב חג פסח , מלווה בהגעלת כלים וכן ציפוי  וחידוש כלי נחושת של עולי רוסיה בבדיל.

למונח הזה הגיעו תיקונים: כירושלמי וכדובר ערבית, הנני מתייחס ל"איסן כילה" ו"אייסן בילה".

אז ככה: זה לא אַייסְן, אלא וַייסן ( קרי: להלבין. וויס - לבן) מדובר בכלי נחושת, והם היו מבריקים אותם בחום .

ובערבית הם אכן קראו אמבייד אינחאס טאנאז'ר ביילה : קרי מלבינים ומבריקים נחושת , כדים ופיילות.

י. שנקר  נ.ב. המכותבים לידיעה משפחת שרון הם בני קריית חיים .

שלחה נילי דיסקין שנזכרה:

 "אַלְטֶע זָאכֶן!  אַלְטֶע שִיך!"  :  אני זוכרת מקריית - חיים איש שהיה עובר בדרך כלל עם עגלה רתומה לסוס, צועק: "אלטע זאכן! אלטע שיך! כלומר "דברים ישנים, נעליים ישנות" במשך השנים הפכה קריאתו לשמו, והיינו קוראים לו  עצמו "אלטע זאכן"...

"אל תבלבל את הביצים   :אל תבלבל את המוח.

"אָמָה" : הנוזל הכי מקובל לשטיפת כלים בשנים ההם. היה לו גם זמריר פרסומת: כל אישה בוחרת אמה, כל אישה יודעת למה. על התג המודבק הייתה מצוירת נערת פלייבוי עם סינור.

"אַסְכְּדִינְיוֹת" : פרי גניב , היום נקרא שסק. רק קריתיים אסלים מכירים את השם הזה,  עץ ענק גדל בחצרה של אלימה, וזכה בעונה לביקורי כל חברי תנועות הנוער בגילאים המתאימים...

"אסוּמַניה ואבּודַניה, חוט אדום בין רגליה".מאת אורה יוליוס: נזכרתי שבמשחק ה"חמור" היינו צועקים "אסומניה ואבודניה, חוט אדום בין רגליה". אני מודה ומתוודה שאינני זוכרת למה  שימשו המילים האלה.

"אֶסְקִימוֹ"  : שלגון על בסיס קרח.

"אֶפָּלֶה"  "אֶפָּלֶה צוּקֶר"  : תפוח מצופה סוכר, כפי שגם התגר המוכר היה מכריז על מרכולתו. 

"ארבע מקלות"  :   סוג של "קפיצה משולשת" בסגנון קרייתי באמצעות ארבע מקלות פרושים במרחקים ביניהם, ובכל קפיצה מגדילים את המרווחים בין המקלות עד שנותר הקופץ האחרון כמנצח.

"ארון אוויר"  :  למעשה מזווה, שתכננו ובנו המהנדסים יוצאי אירופה בבתי קרית חיים הישנה . בכל בית היה ארון אויר, שלא יכול לשמש לאיחסון מזון רך ורטוב, בגלל החום של ארץ ישראל, ששונה לגמרי מהקור באירופה. הוא היה ממוקם במטבח, והיה לו תריס יציאה לאוויר. היו מאחסנים בו "קשות" – קיטניות  ודומיהן . בחורף - את פרות ההדר, ובקיץ לאחר קטיף תפוחי העץ, את  יבול  התפוחים שהבשילו שלא ירקבו על העץ .

"ארגז קרח"  : מקרר לא חשמלי שעבד על קרח. ארון עץ או מתכת, שבחלקו העליון היה מדף שהיו שמים בו קרח כדי שיקרר את המזון. את הקרח היו מקבלים מאוטו שעבר ברחובות והתושבים קנו ממנו חלקי בלוקים של קרח.

"אשד:   "  ראשי תיבות: אגד , השחר, דרום יהודה

"אַש לילה" : ראשי תיבות של: אימון אישי. מה יותר מסמל  את פעילות השטח בתנועות הנוער ? אם לא "אש לילה".ואם כבר אז "סחיבת דגלים" והשיא של כל הפעילות הלילית בקריה היא התגנבות יחידים לחוות המיכלים i.p.c. ועליה בהתגנבות למרומי המיכלים. תיקון של חיים בר זיו (ברזובסקי): א"ש הם ראשי התיבות של: אימוני שדה. א"ש לילה - אימוני שדה לילה.  (א"ש זה גם ראשי תיבות של אליעזר שיטוביץ)

 

"אתה מרחובות"  : בנים שהולכים עם מכנסים קצרים בדרך כלל "שיבר" או פחות והתחתונים בולטים מעבר לתחום המכנסים .

"את מצלמת"  : רואים לך את התחתונים כשאת יושבת בפישוק.

 

ב.

"בַּאֲבּוּ אֲבּוּהָה"  : ועוד איך! (מערבית: באבי אביו(

"בָּאלֶעבּוּסְתֶע"  : צירוף של שתי מילים עבריות ביידיש: בעלת בית. (בעברית אשכנזית הת' הסופית נשמעת כמו ס') המשמעות: בעלת בית טובה, הבקיאה בכל עבודות הבית' ומחזיקה את הבית (כולל בעלה והילדים) במצב מצוין.

"בּוּגֶ'רָס" "בּוּגִ'ירָס"  : שיבוש של הביטוי הערבי: ווּג'עאַרָאס (כאב ראש), שהפך לווּגֶ'רָס ולבּוּגֶ'רָס. בעברית: טרחה, טרדה, מצב מסובך ומעיק.

"בדיחת קרש"  : בדיחה לא מצחיקה

"בּוֹיידֶם"  : עלית גג. הכוונה גם למקום שמשליכים אליו חפצים שאינם בשימוש יום יום

"בּוֹיבְּריק"  : חור, מקום נידח, מעבר להרי החושך, פיזדיולוך. תוספת של בנדלה: המקור: הסופר שלום עליכם.

"בּוּלְפָס"  : ילד/נער שמן מאד, חביתי.

"בּוֹלֶרוֹ"  : מין בגד, עליונית, ללא שרוולים.

"בּוֹנְבּוֹן – בּוֹנְבּוֹנִים" : סוכריה-סוכריות.

 "בּוּסים"    :קנים מעץ לבניית ארגזי עופות'  ולבניית  טייארות -  [עפיפונים]"בוסמת – בסמ"ת"  : בית ספר מקצועי תיכוני  בחיפה . כדי להתקבל אליו היו צריכים לעבור מבחני קבלה ובחינות כניסה . לתלמידי הקריה היה ייצוג נכבד כל השנים . לוחמי הפלמ"ח, שלימודיהם הופסקו עם פרוץ מלחמת השחרור, חזרו לסיים את לימודיהם בשנים 1949 – 1950 . בית ספר זה (עם בתי ספר דומים  כגון: הולץ ,שבח ,ואורט גבעתיים) נתנו את התשתית הטכנולוגית  למדינת ישראל . בסמ"ת הכיל מגמות של: רכב , מיזוג אויר, מתכת ( מסגרות ומכונות כלים) חשמל ואלקטרוניקה, וכן כלל בתוכו את בית הספר הימי  תחת אותה מטריה,  עם אותם מורים. כיום אין כמעט חינוך טכנולוגי  בישראל. התעשייה המתקדמת מחפשת כוח עבודה מקצועי , ובאין לה - היא מקימה בתי ספר מקצועיים פרטיים ליד מפעלי התעשייה  הגדולים. לדור האחרון של המהנדסים בוגרי הטכניון , אוניברסיטת תל אביב והמיכללות, אין כל רקע מקצועי וחבל . עתה מנסה משרד החינוך לתקן את המעוות ולהחיות את החינוך המקצועי מחדש.

"בּוּקְסוֹת"  :  ארגזי תנובה לאריזת ירקות ופירות.

"בחוּקים"  : מי שיצא מהספר וחבריו הקדימוהו להכריז "בחוקים", היו כולם עושים לו ספיחס וטופחים על פדחתו שלש   פעמים. "

"בטלדרס"  : (תרגום: מעיל קרב באנגלית/ battle-dress ) מעיל קצר, עם חגורה נרכסת במותניים או בירכיים. ניתן לחיילים כחלק מן התלבושת הצבאית. גם בצה"ל בשנים הראשונות, שימש המעיל הזה את החיילים.

שלחה נאוה בביוף (זגגי)

"בית שימוש", "בֵּיצִ'י"  : לא מזמן בקשתי במספרה את המפתח לבית-השימוש, אז צחקו ממני ,מסתבר שהיום "בית שימוש" זה היסטוריה. בנדלה: בקבוצה שלנו, רננים, היינו מקצרים ואומרים: "בֵּיתשִי". צירוף ה-ת'  וה- ש' נשמע כמו: "בֵּיצִ'י".

"בַּלוֹרוֹת" : במקומות אחרים הן נקראו בנדורות , גולות, ג'ולים, וכד' .משחקי בלורות: ג'ורה, 3 בורות, מור בננה, מור משולש , קטנה,גדולה , אדומה, ירוקה (כולן במלעיל ) ועוד.

ערכי הבלורות :

"פשוטה" = 1 לטש

"פצוצה" = 1 לטש ( בלורה עם פגם) פצוצה (מלעיל) סוג בלורה מחוספסת, בלויה וחבולה, אך שבהחלט היתה יכולה לשמש כ"ראסית"

"גזוזית" = 2 לטש

"פרפרית" = 5 לטש ( למעשה היו אלו הבלורות היפות ביותר )

חלקה ( צבע אחיד אטום ) = 10 לטש ( בדרך כלל הטובות היו מכדורי קרמיקה ולא זכוכית ולא היו נשברות או נשחקות )  

"טָרִיכָה"  : ל"פצץ" קראנו טריכה.

 

מס כביש + כאשר הגדולים ניסו לגרש את הקטנים מאזור משחקם היו לוקחים מעשר והקטנים היו נמלטים.  בעיקר חשובה הייתה הגומה.

 

"בלופר"  : שקרן.

"בַּלְזָה"  : עץ קל, לבניית רפסודות  וטיסנים."בלי חוקים" : מי שיצא מהספר והכריז בלי חוקים: אסור לעשות לו ספיחס

"בלי חוּטָף ובלי שוּתָף"  : הלוקח הוא גנב......", הכרזה על חפץ כלשהו ששיך מעתה עד עולם למכריז.

 

"בַּלְקוֹן"  : מלועזית: מרפסת. במילה זו השתמשו כאשר רצו לתאר מישהו שהולך על הקצה. אמרו: הוא הולך על הבלקון...

 

"במצב" : בהריון.

"בננות"  : כינוי לבנות

"בּוּסְטָרִים":  נעליים כבדות גבוהות.

"בלון זַיְידֶה" : ׁ(זיידה באידיש: משי) הכוונה למגע מלטף . אך הנושא  היה מאד מציאותי:  בזמן מלחמת העולם השניה ריחפו מעל הקריה בלונים פורחים להגנה אווירית . הבלונים היו עשויים מיריעות משי . חומר קל עדין וחזק . כאשר בלון כזה היה מתפוצץ . הייתה נהירה אל המקום בו נפל,  כדי להשיג יריעה גדולה ככל האפשר  של בד המשי . המהדרין שזכו בבד זה, הכינו להם גם מעילים מהודרים, הנראים במבט של היום כבגדי חוצנים – בגלל המראה הכסוף. ובנוסף הבלון היה עטוף בגומיות איכותיות, שנלקחו  לשימושים רבים.

 "בְּלִינְדֶר" : קצר רואי.

"בְּרָאסוֹ" : כינוי לחיל מצוחצח ומבריק. המקור הוא: משחת הבראסו ששימשה בצבא להבריק את הכפתורים של השינל! לכן זה היה הכינוי של השוטרים הצבאיים (חיילי משטרה צבאית)  שתמיד היו מצוחצחים ומבריקים.

"בַּרְדָקִיסְט"  : עושה צרות. עושה בלאגן. המקור: ברדק, בית זונות בצרפתית.

"ברזלים"  : כינוי למעקי הבטיחות מפלדה על המדרכות באזורי הבילוי בחיפה וגם בקריות, שעליהם היו יושבים בטלנים שנקראו: "קומנדו ארמון", למשל.

"בֵּרְיֶה"  : בת חיל וגם בעלבוסטה טובה. (האידיאל של האימהות שלנו...)

"בְּרִילַנְטִין : שמן לשערות בריח חריף. היה גורם לשערות להידבק אחת לשנייה, ולהבריק מאד.

"בתיאבון! חזק וטחון!"  : ביטוי נפוץ בעיקר כאשר אוכלים בצוותא, בטיולים או מחנות. מישהו היה צועק: בתיאבון! והשאר היו עונים: חזק וטחון! 

"בתי תותח"  :  בעקבות הבנייה הצפופה של קריית חיים המערבית, ועם התגברות העלייה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חיפשו פתרון מהיר לבניה עבור העולים. בפאתי קריית מוצקין, אחרי כביש גליה, התחילו לבנות בתים בשיטה מהירה ביותר: הציבו תבניות פלדה של דירה שלמה, כולל צינורות מים וחשמל. מערבל בטון עם תותח הזרקה הובא לשטח, ויצק בלחץ את הבטון לתוך תבניות הפלדה. למחרת היו משקים את הבית, ויום לאחר מכן מפרקים את התבנית להקמת בית נוסף. כאשר רצו להקים בית דו קומתי היו מעלים דירה מעל דירה, ומוסיפים בנפרד חדר מדרגות חיצוני. כך התחילה בניית קרייה חדשה בשם: גב ים, כיום  קריית ים .

 

     ג.

 

"גָאטְקֶס" : תחתונים ארוכים חורפיים.

"ג'ארה"  :  כד חרס עם ידית מצד אחד ופִּייָה דמוית צינור קצר מצידו השני, לאכסון מי שתייה. המים היו מתאדים מנקבוביות החרס, וכך מתקררים בתוך הכד.

"גבעת הכלניות" : מזרחית לביאליק בדרך לכפר אתא. (בכוּרְדָאנִי) מאיר קליין מעיר: גבעת הכלניות היא צפונית לקריית ביאליק, ליד כורדני בדרך מזרחה לכיוון אפק, ולא מזרחה לביאליק לכיוון קריית אתא. זה הזיכרון שלי. הוספה מאת גדעון חיטי: בוויכוח לגבי מיקום "גבעת הכלניות" אני מרשה לעצמי לציין, שהמיקום היה מזרחית וקרוב לשורת הבתים המבודדים (באותה תקופה) שחתמה את  קרית ביאלק במזרח. שורת בתים לאורך הדרך היחידה שהיתה קיימת באותם ימים,  מקרית ביאליק לכפר-אתא (ששנים לאחר מכן הפכה לקרית אתא)      תוספת של אדריכלית רותי שפריר: גבעת הכלניות: תל אפק של היום, הגבעה בשמורת אפק המשקיפה על בית הקברות צור שלום ממזרח, שם קבורים הרבה מהורינו היקרים.

"ג'בקה"  :מוצר נחות דמוי מפתח צינורות, שהיו משווקים בקרית חיים אצל סטוצינסקי ואצל רפאלוב, לאותם משקי הבית שרצו להציב צנרת השקייה בחצר. הג'בקה עבדה רק בקיץ, כאשר הצינורות היו חמים. בחורף הג'בקה הייתה מתעייפת, מועכת את הצינור, ונהרסת אחרי יום של עבודה.

"גֶ'דָע או "גָדָע": בחור כהלכה. בן-חיל.  ג'דה ( ערבית ): סבתא, אישה באלבוסתע, חזקה, בריאה, מנהיגה.

"גוֹגוֹאִים"  :  משחק שהיה נפוץ בכל הארץ (אולי אף היום ?) וכמובן גם בקרייתנו, ובעיקרו זהו למעשה משחק גולות, )או בלורות בעגתנו( לעניים, משום שבלורות עלו כסף, ואילו הגוגואים  הם גלעיני המשמש המיובשים: רבגוני מאד וכולל צורות קליעה, פגיעה וזכייה, רבות ומשונות.

מגוגואים יצרנו משרוקיות ע"י שפשוף הגרעין משני צידיו עד שהגענו לתוכו הרך.

"גְוִינְט" : (מגרמנית) תבריג או הברגה, בצנרת מים ביתית בדרך כלל. אבי ואני עשינו גוינטים רבים מאד (אלפים) לצרכנים שביקשו: "תעשה לי בבקשה שני גוינטים שלשת רבעי צול"

"ג'ורה"  : בור ביוב. גם כינוי ל: פה "מפיק מרגליות" בלשון סגי נהור. למשל: סתום את הג'ורה!: סתום את הפה המלוכלך שלך!

"גזוסטרה"  : מרפסת.

"גוּלְגַלָאך" : הפרי העגול כדורי, של האיזדרכת , ששימש תחמושת לרוגטקות.

"גזוז"  : גזוז אוריגינלי היה של "קרנה" כמו של טמפו בשנות ה -06 . המפעל היה ממוקם דרומית לקריה,  בדרך כלל צבעו של הגזוז המבוקש היה כתום . היו מינים שונים של גזוז.  מיץ אדום  : מי סודה עם מיץ פטל, בדרך כלל תרכיז מחומר לא ידוע.  נמכר בבית הקפה ברחוב הראשי'  וגם בקיוסק ממול, אצל סְרדני) האבא של יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון) למי שקנה אצלו גלידה. מיץ לימון: מי סודה עם מיץ לימון ממותק  בדרך כלל תרכיז מחומר לא ידוע  נמכר בבית הקפה ברחוב הראשי  וגם אצל סְרֵדני למי שקנה אצלו גלידה. צוף: משקה שלא מתחרה בבירה השחורה , מבוסס על צוף דבורים , נשמר בחביות  ונמזג מברז מיוחד גם עם קצף. נחמד ונעים לשתותו. המשקה המוצלח ביותר באותה תקופה.

"גזוזטרה"  : מרפסת,

"ג'ינג'י" או  "ג'ינג'י כַּלַבָסָה"  : בעל שער אדמדם. כלבסה היא דלעת בערבית, וצבעה הכתום ציין את צבע השער של הג'ינג'י. שלמה ירון מוסיף: כי ג'ינג'י זה אופי, כי ג'ינג'י זה טבע, על ראשו של הג'ינג'י בוער הצבע.

"גמרת – תוריד את המים!"  : הדגשת סיום פעולה. (רמז להורדת המים בשירותים)

"גפיר"  :  שוטר במשטרת המנדט לרוב חברי ההגנה בקריה.

"גַ'פְּקָה"  : כלי עבודה רב שימושי. (בנדלה: מבית אבי אני זוכרת שזה היה מין פְּלייר)

 

"גֵרוֹטֶנֶה"  : אישה מוצלחת. (מעניין שכנראה שאין לזה לשון זכר. מעניין למה... ואולי קוראים לו גרוטנר? אבל מעולם לא השתמשו בביטוי זה לגברים ברחוב שלנו, אע"פ שהיו בו המון אבות וילדים זכרים נחמדים ומוצלחים...)

"גְרִינֶע ג'וֹבֶּה", או "גְרִינֶע גָ'אבֶּה"   : תרגום מיידיש – צפרדע ירוקה. כינוי למי שנראתה רזה  וירוקה, (נראתה  רע)

"גָרְמוֹשְקה" :   מפוחית פה,  

"Give me matches"  :תחנונים לקבל מחיילי הצבא האנגלי קופסאות גפרורים מצוירות מדהימות, וכן מגע ראשון עם גפרורים מסיבי חוטים עם דונג – דונגיט , אשר היו ניצתים בקלות אפילו על כף הנעל.

Give me stamps""  :  תחנונים לקבלת בולים מהחיילים האנגלים .( הם הרי קבלו מכתבים מאבא ואמא מאנגליה ) זו הייתה הדרך להעשיר את אלבומי הבולים בבולים נהדרים שהיום ערכם לא יסולא בפז.

Give me badge""  תחנונים לקבלת סמלי (תגי)החילות מהחיילים האנגלים

ד.

"דאראם"  : שם משחק בלורות זוגי, בו ישבת מול חברך במרחק של כמטר ומחצה ברגלים משולבות והיית מנסה לצלוף על הבלורה המונחת לפניו.

"דָאוִוין"  או "דָאוִוינִים": מחווה, פוזה תירוץ או העמדת פנים שאיננה אמיתית, ושנועדה לחפות על חוסר רצון לבצע משהו. למשל: "ביקשתי אותך לתת לי להעתיק שעורים, אז אל תעשה לי דאווין עכשיו" – כמו: אל תעשה לי פוזות במקום מה שהתבקשת לעשות.

"דבר גדול"  : לקוח מז'רגון החרדים (גדויילים) והכוונה לחרבן.

"דג מלוח" :  עניבה...

"דבר קטן"  : לקוח מז'רגון החרדים (קטיינים) והכוונה להשתין.

"דֶבֶּש" : אבני מחצבה גדולות ששימשו לשתי מטרות : אחת, לסלילת הרחובות של הקריה כאשר הכביש הוכן בעבודת ידיים עם סתתים  מקצועיים שהניחו את האבנים כתשתית לכביש ואחר ריסקו את הקצוות למילוי החללים . שניה, הכנה ומילוי בורות סופגים בכל חצר, לפני שהיה ביוב מרכזי בקריה.

"דיונות"  : אנחנו קראנו להן: הגבעות. אלו שנשארו לאחר הקמת הקריה המזרחית. הן כללו את האזור הדרומי של הקריה מהמחנה הצבאי עד פסי הרכבת, כל אזור קרית חיים המערבית וכל אזור קרית ים . החולות הפסיקו לנדוד והגבעות נשארו יחסית  קבועות. בגלל שיחי הרוזמרין ושיחי החובזות  שעצרו את הנדידה של החולות.  (הערה של בנדלה: אני לא זוכרת שם חובזות בכלל. לדעתי היו אלה בעיקר שיחי לענה וסמר). שימושים: טיולי אופניים, וגלישות לאחר הגשם הראשון ולאחריו גם כן .כמו כן מקום מסתור למשחקי א"ש של תנועות הנוער, וכן חיתוך קווי הטלפון של הצבא הבריטי. המטרה: ניתוק התקשורת הקווית של בסיסם, כאשר הקצוות החתוכים היו מוסתרים בדיונות . האנגלים לא הצליחו לגלות את מקום התקלות, שיצרו את הניתוקים בקווי הטלפון שלהם . עד שבאו מפקדי הבסיס,  לבכות לפני מנהל בית הספר, צבי עינצור, ולבקש שנגלה היכן חתכנו את הקווים .  ואנו גילנו להם בדאבון לב היכן החיתוך בוצע. גייזי מוסיף:   התלמידים אספו פחיות שנרמסו ע"י הזחלמים (ברנקריירים) והיו תוחבים אותם בין השרשרת לגלגל המניע  וכשהרכב נע השרשרת הייתה מוסטת  ממקומה והרכב נתקע...הקצין הבריטי בא לבית הספר ואמר שאם לא יחדלו יפוצצו את בית הספר !   מיותר לציין שאת התלמידים זה לא הפחיד....

 ה.

"הַאק נִישְט אִין צַ'יינִיק"  : במקום להגיד אל תבלבל את המוח אמרו:  "האק נישט אין צ'ייניק".בעברית: " אל תקשקש בקומקום" ( צ'ייניק היה קומקום התה הקטן, ולא הכללי – הגדול. צ'יי היה תה). תוספת של בנדלה: האק - פירושו באידיש: הַכֵּה. קומקום התה הקטן, שהכיל את תמצית התה, היה בדרך כלל עשוי מאלומיניום. כאשר מכים באלומיניום נוצר רעש גדול. מכאן הביטוי. אל תקשקש בקומקום – הכוונה: אל תקים מהומה על משהו סתמי. היום אומרים: אל תחפור לי במוח.

"הגרלות"  :   בבית הקפה נתן היה למשוך בחוט חבילת הפתעות תמורת 25 מיל . בדרך כלל היתה זו משרוקית פח מלאה בסוכריות קטנות ודביקות . לפעמים נתן היה לזכות בבלון . או בכדור פינג פונג. הגרלות בין ילדים: לצורך התחלת משחק או בחירת מישהו לביצוע מטלה מסויימת.

הגרלה בין 5 ילדים: "מחמש יוצאים שניים!"  : חמשת הילדים מסתירים את ידיהם מאחורי הגב, ובבת אחת מוציאים אותן, כאשר כף היד פרושה באחד משני האופנים: או שגב כף היד למטה, או שגב כף היד למעלה. השניים שהציגו כפות ידיים שונות משל השלושה האחרים – יוצאים מן ההגרלה. אחר כך קוראים "משלושה יוצא אחד!" והילד שכף ידו בתנוחה שונה – יוצא. כאשר נשארים רק שניים, מכריזים:

"אבן, נייר ומספריים!"  : הגרלה בין שניים: הידיים מאחורי הגב ולקריאת אחת! שתיים! שלוש! – מוציאים את הידיים כשכל משתתף מעצב בידו אבן (אגרוף), או נייר (כף יד פרושה) או מספריים (שתי אצבעות זקורות המראות כאילו מספריים). הנייר עוטף את האבן ומנצח, המספריים חותכות את הנייר ומנצחות, והאבן כותשת את המספריים ומנצחת. כשהיו יותר מחמישה – "אן דן דינו..." או: "הבנאי בנה לו בית כמה מסמרים היו לו..."

 "הולכים  אֶנְגָזֶ'ה"  : זוג מאוהב  מטיילים  חבוקים  בזרועות שלובות.  

"הולך לקשור את החמור"  : שנמצאים בחברה והולכים הצידה, רחמן לצלן,   הולכים להשתין.

"החולות" : אצלנו באזור הכוונה הייתה לחולות שהתחילו ליד קן דרום של תנועת הנוער העובד לא רחוק  מביתו של צייזל שהיה ברבות הימים ליו"ר הועד, חצו את רחובות א, ב, ג, והגיעו עד כ"ג היכן שהתחיל השביל הלבן לכיוון רחוב כ"ח והלאה למוצקין.  

 "החנות שלך פתוחה" הערה לבן שכפתורי מכנסיו נפתחו רחמנא ליצלן. (רוכסנים לא היו עדיין בשימוש...)

"המנוע שלו עובד על שלשה טקטים"  : ביטוי למאמץ מפרך  במסעות הצבא,

 "הֶנְדְס אַפ": מילים שפרושן ידיים למעלה.. במשחקים נגד הכיבוש הבריטי. "אֶנְגַ'פּ": גירסה מהמערבית ל"הנדס אפ"

"הצריף" : הצריף שכן  בקרית חיים, בפינת הכביש הראשי וכביש חיפה-עכו [כיום שדרות ההסתדרות }, ושימש מוקד תפעול של קואופרטיב "משמר המפרץ ". במחצית שנות הארבעים, עלה הצריף באש ,ובמקומו נבנה בנין האבן, המשמש גם היום תחנת אוטובוסים של קואופרטיב "אגד ". גם משהפך הצריף לבנין - המשיכו תושבי הקריה לציין את המקום כ"הצריף ". הערה של עמיקם שכטר: מוזכר כאן, כי הצריף המקורי עלה באש במחצית שנות ה- 40 .??) ??( ותחתיו נבנה מבנה האבן וגו'. ולא היא, משום שאני יליד 1949, וזוכר מצוין במשך שנים לא מעטות את "הצריף" המיתולוגי, העשוי פח גלי בגוון ירוק או ירוק-טורקיז מזעזע, ניצב לו כך בפינתו שאנן ובטוח, עם גמלון גגו המחודד  והמשופע להחריד, יותר מגגות השלג שבשוויץ (ראשונינו היו נאיביים כנראה ושיערו אולי ששלג רב עלול לרדת בקריה). להערכתי "הצריף" שרד לפחות במהלך שנות החמישים,  ואולי אף יותר.

"הַקוֹצִים" : במושג הזה תואר השטח הלא בנוי שהיה בין רח' י"א במערב לבין כביש עכו חיפה במזרח. בשטח הזה צמחו צמחי בר רבים' ובזמן מלחמת השחרור נחפרו בו עמדות של ההגנה שצפו על כביש עכו חיפה. אזור הקוצים, והעמדות שנותרו בו לאורך שנים, שימש מגרש משחקים ענק לילדים שגרו בקרבתו, ובית גידול לבעלי חיים שונים:  מזוחלים למיניהם ועד לתנים ושועלים. באזור הקוצים נהגנו לאסוף עצים יבשים להסקת התנור לחימום מים באמבטיה, עשבים וחלזונות להאכלת העופות בלולים.

"הקמפ"  : הבסיס הצבאי הבריטי מדרום לקריה, שהכיל בדרך כלל ג'ובניקים נחמדים אנגלים, שהחליפו את החיילים האוסטרלים שקדמו להם, שהיו הכי נחמדים. למעט הימים שהאנגלים הפעילו עוצר ועשו אצלנו חיפוש - זכינו לקבל מהם קופסאות גפרורים מדהימות מחו"ל (Give me matches ). נוסף לכך היתה להם תזמורת מדהימה שנגנה מנגינות  לכת וצעדה ברחובות הקריה, כאשר המנצח צעד לפנים עם שרביט ענק, שהסתובב כחרב המתהפכת. בתור נקמה על החיפוש האחרון - גנבנו להם את כלב הזאב המאולף של הגדוד . ( קראו לו SEX ) פשוט אנחנו נתנו לו יחס יותר טוב מאשר נתנו לו האנגלים וכן אוכל טעים יותר. שמרנו עליו כל החופש הגדול של  שנת 1947.

"התזמורת הגיעה"  :  מופעי רחוב מדהימים של החיילים האנגלים בחוצות הקריה עם תזמורת כלי נשיפה ותופים ענקיים. וכמובן, עם מנצח ששיחק עם השרביט כחרב המתהפכת .

 

   ו.

"וָואס צַ'פַּצְ'חְתָה?"  : מה נדבקת אלי?

"ווּזווּז" או "ווּסווּס"  : כינוי לעג לאשכנזים על שום כפל המילה "ווס" שפירושה "מה", מככבת גם במערכוני הגשש.

"ווּנְדֶרקִינְד" :  ילד פלא, מישהו מוצלח.

ֵ"וֵרקו"  : נדמה לי שזה היה כינוי לחוב על בית או תשלום על חשבן המשכנתא. כשהיו באים לגבות את הכסף לוורקו ולאנשים לא היה כסף לשלם הם פשוט התחבאו בבית של השכנים...   ז.

"זַבָּשוֹ  "   : ראשי תיבות: זו בעיה שלו.

"זַאחַאלֶן": כשהיינו משחקים בסוס ארוך , קופצים מעל ה"חמור" והרגל היתה פוגעת בו - קראנו לזה זאחאלן והפוגע היה מפסיד במשחק.

"זְהַבִים"  : אותן עטיפות "נייר כסף", שהן למעשה רדידי אלומיניום, (צבעוניים)בדרך כלל של דברי מתיקה, שהיינו אוספים ומחליקים היטב בין דפי הספר.

"מכנסי זלמן"  : מכנס גברים קצר שמגיע עד הברך, ועליו השלגר הידוע של אותם הימים: "זלמן יש לו מכנסיים, מגיעים עד הברכיים, אם יפלו המכנסיים...אז יראו לו את ה...זלמן יש לו מכנסיים... וחוזר חלילה בלופ. תוספת של ראובן פורת: מכנסי זלמן – מכנסים קצרים-ארוכים תרתי משמע. מאפיינים בעיקר את עובדי חברת החשמל . ניתן היה לזהות את עובדי חברת החשמל בים, כי היו להם בירכיים שזופות . הם הלכו לעבודה עם מכנסי זלמן, וגרביים באורך "עד עכשיו", ורק הברך היתה חשופה. "זלמן יש לו מכנסיים מגיעות עד..." משרת בנאמנה את המושג מכנסי זלמן.

"זקס"   :  ביטוי שמוכר במחנות עבודה של תנועות הנוער . במצב של דיור משותף בנים בנות . צד אחד מפנה פניו לאחור .כאשר צד שני מתלבש ,לקריאה זקס.

   ח.

 

 "חֲבַּאלוֹת" : כך היינו קוראים למה שבירושלים קראו "חוביזות" (חלמית) : מזון בר

"חולות" : תיקון קטן לגבי המושג "חולות": כתוב, שהם מתחילים מביתו של צייזל שליד "קן דרום". צריך להיות קן צפון.

"חולצה רוסית"  : חולצה רקומה ללא צווארון, עם מפתח ראש בצד. בנדלה: בעצם, היה לה צווארון סיני קטן שנמשך אל החלק הפתוח שבצד. הבנים שלבשו אותה, התפארו ברקמה, שבדרך כלל רקמה החברה הצמודה.

 

"חוראני"  : מישהו מלוכלך מרושל ועלוב. המקור: פועלים שבאו מחורן שבסוריה בראשית המאה ה-19 לעבוד בארץ ישראל, והיו עניים מאד, עלובים מרושלים ומלוכלכים.

 

(אנחנו שכנים של צייזל ושל סניף הנוער העובד, כותב יגאל ברק). לימים נוסף לו  השם: קן צפון.

"חזיר"  : גרגרן, אוכל ברעבתנות ללא נימוסי שולחן. ובהשאלה: מישהו שלוקח הרבה לעצמו, ולא חושב על אחרים. שמן כמו חזירתוצאות של האכילה הזאת.


"חַיָל שוקולד" : חיל שעושה הכל כפי שצריך בלי להרהר פעמיים.

 

"חמור ארוך"  : משחק שילדים מתכופפים אחד מאחורי השני,וילד נוסף  קופץ על הגבות, רחוק ככל שיצליח.

 

חמור גרם"  : מקור: יששכר חמור גרם רובץ בין המשפטיים. (ברכת יעקב). נאמר לגנאי על מישהו מטומטם ועצלן."

"חמור חמורתיים"  : חמור כפול שתיים.

"חרבון" : צואה. נגזרת: פשלה. פעל: "לחרבן" - להטיל צואה. "אכל חרבון" - נפל בפח. "חִירבֵּן קוביות" : עשה מאמץ אדיר..

"חמש  אבנים" :   שהיינו מעלים בצורות שונות מכף היד אל גבה, בזריזות ובדרגות קושי שונות. 

"חַנְטָרִיש"  : סתם, לא שווה כלום.

 

 "חְנְיוּק" וגם "חְנוֹיְק": כמו חנון+אנטיפט . ראוי להזכיר את ההצגה רווית ההומור, "שני קוני למל" של משפחת בורשטיין  1964.

שם אמרה האמא (דומני): "דר חלופטו חניוֹק" -באידיש עסיסית.

"חַפְּתי מינג'וֹס" : קליעה כפולה במשחק-הבלורות, לחיזוק חוקיות הקליעה

 "חַפְּתי מַרָדֶה" :  ??? "חַפְּתי מַרָדֶה" :  ??? ביאור של חנן צוריה רותם: ראי מילון הסלנג של רוביק רוזנטל עמ'  142 (מהדורה רביעית 2006):

קריאה במשחק ג'ולות. הקריאה מאפשרת לנקות את שטח הקליעה, או להציב את הגולה על גבעה קטנה.  

"חַצְ'קוּנִים"  :   פצעי עקיצות. (?) בנדלה: למיטב ידיעתי, לא היו אלה פצעי עקיצות, אלא פיצעונים שצצו בעיקר על הפנים, בייחוד בגיל ההתבגרות.    

  "חָרָה בְּלֶבֶּן"  : המצב חרה בלבן. משהו גרוע מאד כמו הטעם של התערובת הזאת. (לבן – מן יוגורט שהיה נפוץ בתקופה של הקמת המדינה)

 

   ט.

"טָאוִויל"  : נער ארוך וטיפש. הערה של בנדלה: בספר הערבית שלמדנו בו אז, בין סיפורי ג'וחא, היה גם הסיפור על נער "טָאוִויל (ארוך) וּהֲבִּיל" (טיפש) והביטוי מצא לו מקום בלשוננו.

"טווס"  :  גנדרן

"טָאטָאלֶע"  : (ביידיש: אבא'לה). מישהו ללא חוט שדרה. נכנע. למשל: אתה תלך כמו טאטאלע. (בנדלה: האם כבר אז, עם תיאור כזה של האב, התחיל הפמיניזם?)

"טורקי-לבן" : פיסות קרטון משוננות ששופשפו מקופסאות סיגריות בעזרת פקק  של בקבוק משקה. ה"לבן" היה הצד  האחורי הלבן ומקורו של ה"טורקי" באיש חובש התרבוש    מסיגריות "סימון ארצט". לפריטים לא היה ערך קבוע וערכם לצורך חילופים נקבע במו"מ פר עיסקה.

 "טַיָארוֹת" - עפיפונים אותם בנינו לבד והפרחנו בחולות , והיו שולחים על החוט "מכתבים". תוספת של ראובן פורת:  לגבי הטיארה ( עפיפון) לצורך העלאתה לאוויר היו דרושים שניים: אחד בחוט המשיכה, ואחד אוחז במרכז הכובד של הטיארה . על מנת לשחרר את הטיארה, היו משמיעים קריאה בעלת שתי הברות. היו כמה ורסיות. אני זוכר: חי – לק.

"טיכו"  : מאד מאד, באופן קיצוני, למשל "עייף טיכו" או "רעב טיכו" "עבה טיכו".   עוד תוספת ל"טיכו": ביטוי להמון זמן. "מימי טיכו" : לפני עשרות או מאות שנים. תוספת של ראובן פורת: טיכו -  הכוונה באמת למשהו ישן, כמו ד"ר טיכו רופא העיניים  הוותיק ביותר בירושלים . ראו במערכון של שייקה אופיר על ד"ר טיכו .

טיפש כמו בלטה"  : חסר שכל לחלוטין. היום – מקצרים את זה ואומרים: הוא ממש בלטה. ומעלימים לגמרי את תחילת הביטוי."

 

"טור או יאס": הגרסה הקרייתית ל"עץ או פלי".

"טורייה"  :   מעדר גדול. אז איפה הן הבחורות ההן, עם הקוקו והסראפן? עם הטורייה והשברייה...  

"טורפדו": אותו חלק מורכב ומסובך שהווה את מיכלול הציר האחורי באופניים רגילים ללא הילוכים, ובאמצעותו התאפשרה פעולת הבלימה תוך כדי לחיצה אחורנית על דוושות האופנים.

"טחן"  : חזר שוב ושוב על אותם הדברים.

 

טחן מים"  : דיבר על דברים שאין בהם שום משמעות או תועלת ."

 

טמב"ל" : מלבד הפירוש הרגיל, גם: "טובי- מחמדי- בעלי לעתיד". אגב, את המילה טֶמבל, נהגו גם להגות: "טַמְבַּל", למי שזילזלו בו, וחשבו שהוא טֶמבל במיוחד...

"טֶס" : טיפש! בשימוש: יא טס! טס שכמוך! (בערבית פירוש המילה: תיש)

"טקסי"  : שלחה ליאנה פיינברג:  חסר ביטוי אחד שהיה מקובל ברחוב שלנו במיוחד, הכנוי "טקסי" לבחורה עם ישבן גדול ובולט, וההקשר ברור, אם חושבים על המוניות של אותה תקופה. אחותי הגדולה נהגה לרדוף אחרי בת השכנים, ולצעוק לה: "זיוה טקסי" ולבסוף, גם חטפה מכות מהחבר של אותה זיוה.

"טרונצ'ו"  : ראש כרוב.

"טרסה"  :  "כל בית צריך מרפסת" לפי רנה פרנק מיטרני . הכוונה למרפסת שהיתה לכל הבתים הראשונים שנבנו בקריה, לצורך צינון קל  בערב מהבריזה של רוח הים.

להירגע מהחום  והלחות של קרית חיים .  אצל הירושלמיים קראו לזה  וורנדה. הם היו תמיד שונים מאיתנו , כנראה בגלל הספניולית . מילה זו לקוחה מ: "טרצו". באיטלקית: משטח  ציבעוני מרוצף - בבלטות PLATES  צבעוניות . כמו כן: הטרסות  מישורי גידול חקלאיים על גבעות לעצירת הסחף בימי הגשם . ולנו, לקרייתים, הגבעה היחידה הייתה ברחוב ה' הדרומי.  (בקצה הרחוב על יד הבית של משפחת לקח). גובה הרחוב היה גבוה ב 4.5 מטר מגובה הרחוב ע"י הכביש הראשי . האם הייתה זו גבעה שנשארה מהדיונות? או שפשוט הגביהו את הרחוב בקצהו הדרומי על מנת שמגדל המים שנבנה בין רחוב ה' לרחוב ד'  ייבנה בתוספת גובה של 4 מטר? (וזאת על מנת לספק מים בלחץ סביר גם  לבתים הרחוקים ברחוב י"א).

                                             י.

"יָא-בַּ-יֵי" :   קריאת התפעלות

"יָא-בַּ-לִילִי":  קריאת התפעלות

"יום סֶרֶט" : בו נשלחו החניכים ללקט תרומות לקק"ל. "תיזהרו לא לנעוץ את הסיכה בבשרו של התורם" .

"יום עבודה" : לניקוי הסניף-קן, על ידי אחת או יותר מן הקבוצות ששייכות לסניף- קן הזה. או- להשגת מימון לאיזה פרוייקט, יום עבודה של הקבוצה באחד הקיבוצים.

"יהיה לך בעל ג'ינג'י וילדים ירוקים"  : נאמר, כאשר שתי בנות אמרו אותו הדבר עצמו.

"יוֹצְמֶך" : לא יוצלח: איזה יוצמך זה...

" יַנְתִי פָּרָה זִי..."  :  וכל המוסיף גורע...

"יאני" : עוד שם של משחק בלורות (שלשת הפופולריים במערבית היו: דאראם, מור ו- יאני)

"יום שישי הקצר שלך - ארוך מהשבת הגדולה!"  : מאורה יוליוס – הנדל: נזכרתי עכשיו, שהיינו אומרים לנערה שראו לה את הקומביניזון או התחתית שמתחת לחצאית, את המשפט הבא, שהוא תרגום מאידיש: "יום שישי הקצר שלך ארוך מהשבת הגדולה". יום שישי הקצר הוא כמובן 21 בדצמבר, ושבת הגדולה היא השבת שלפני חג הפסח. באידיש זה כך: "דיינה קורצה פרייטג איז לענגר פון דה שבת' הגודל".

"יַפּוֹנְצִ'קְלָאך"  : היום נקרא תפוז סיני, (קומקווט) במיוחד הייתה חביבה עלינו הגינה ברחוב ב', של משפחת קרופניק.

יֶקֶה, יֶקֶה פּוֹץ  : כינוי ליוצאי גרמניה בארץ. ההמשך היה: יקה פוץ – נפל לבוץ! המילה יקה מקורה במילה הגרמנית יָקֶה – ז'קט או מעיל. היות שיוצאי גרמניה היו תמיד לבושים טיפ-טופ, עם חליפה.

 כ.

"כובע אוסטרלי" :  כובע רחב תיתורה, תחילתו לנוטרים, גפירים.  תוספת של ראובן פורת:   הכובע האוסטרלי - כשמו כן הוא: זו שארית ומזכרות  שנשארו מהצבא האוסטרלי,  שחנה בקמפ בדרום הקריה . אחריהם המקום אויש ע"י הצבא האנגלי.

"כובע גרב"  :  אופייני לפלמחניקים. כובע צמר, בצורת מלבן. הרבה כובעים כאלה נסרגו בעבודת יד על ידי החברות של הפלמחניקים.

"כולירה"  : כולירה היא מחלת מעיים רצינית. אבל אצל החברה זהו כינוי  למישהו שהוא פגע רע. (מקור השם:  חולי-רע אבל בשימוש יום יום כותבים את זה ב- כ'

"כּוֹתְתִי וְצְבוֹטְתִי"  :  הכה אותי וצבוט אותי.  נאמר, כאשר מישהו לא האמין למה שסיפרו לו. על מנת לוודא שזה מציאותי, הוא ביקש להכות אותו ולצבוט אותו. (כאשר אותו מישהו יחוש את כאב הצביטה או ההכאה, יידע שהוא ער ולא חולם). זה התחיל מקיצור של צבוט אותי (צבוטתי) והמשיך עם שינוי המילים "הכה אותי" כך שיתאימו להיות חרוז עם צבוטתי. במשך הזמן, כותתי וצבוטתי קיבלו האנשה, והיינו גם מספרים בדיחות על כותתי וצבוטתי שהלכו ברחוב ו... (כל מה שקרה להם)

וב- ה')

"כחול לכביסה"  : זה היה השם לנייר בגודל דף פנקס, שעליו מודבקת אבקה כחולה בצפיפות רבה. את הנייר הזה היו מכניסים למי השטיפה האחרונה של  הכביסה. האבקה הייתה נמסה במים וצובעת אותם בכחול. הכביסה הייתה מקבלת גוון כחלחל בלתי מורגש, שהיה מנטרל את שאריות הסבון הצהבהב, והיה מעניק לכביסה הלבנה צבע לבן בוהק. איש לא חשב אז על מרכך כביסה....

"כִּיבּוּי צוֹפִי" : כיבוי המדורה ע"י הבנים ,עומדים מסביב ומטילים מימיהם.

"כיבוש ארצות": משחק קולוניאלי נהדר בו באמצעות סכין, אולר או כל חפץ מתכתי שהיית מסוגל לתקוע בקרקע בהטלה ידנית, היית רוכש נחלות מיריבך. יש  נוהל וחוקים ברורים למשחק, שכאן קצרה היריעה מלפרטם.

"כַּלְבְּתָא"  :  אצלנו שמעו את זה – "קְלָאפְטֶע" - אשה רעה רכלנית, שלא מפרגנת, ומאחלת רע לאחרים.

 "כל דבר בלירה"  :  בשבתות ע"י בית הקפה היו פורסים שמיכות על הריצפה והמעכרים היו מוכרים כל מוצר בלירה . תמונות חלקות . עפרונות, סוכריות ,מציתים, קלפים, ובעונה גם סברס.  

"כלי לאחזקת חמאה, מחמאה"  : בהמשך לצמר הפלדה:  רוקח (אשר הגו אותו רוקֶח וגם רוקָח), ולארון האוויר, נזכרתי כי בביתנו בקריה היה כלי לקירור החמאה.

זה היה כלי-חרס מלבני, כמחצית גליון  A4  גודלו. היה לו מכסה, ובתוכו היתה מחמאה עשויה זכוכית. את החמאה (או מה שמרחנו בשנות ה-30 על הלחם) שׂמנו בכלי הזכוכית, שהונח בכלי החרס.  ה"פטנט" היה, שבכלי החרס היו מים, וכמו בג'ארה הזכורה לטוב, המים שיצאו דרך נקבוביות החרס התקררו מהאוויר שזרם על אדן החלון – ותרמו לחמאה מקרירותם המבורכת. אינני יודע איך נקרא כלי מחוכם זה, ולא ראיתיו אפילו באוספי "אוצרות בחומה" בעכו.

 

"כפייה"  :  כיסוי ראש וצוואר, תוספת של בנדלה: לא רק עראפאת. בתקופת מלחמת השחרור זה היה לבוש חובה של הנערים והנערות בטיולים.  

"כֹּפֶר היִשוּב"  : חצי מִיל. מטבע שנטבע על ידי היהודים. שימש כתרומה למוסדות, בפרט אם איבדו אותו. לא הוכר על ידי המערכת המוניטארית של הבריטים.

"כתבתי על הקרח"  : והרי "הבטחות צריך לקיים". אם הבטחתי ולא התכייף לי לקיים: מי שהלך לקרח מצא אותו ואת הכתוב עליו - נמס