Get Adobe Flash player

אלון גל : פסח ו"שולה הפנינים "

 

פסח  ו"שולה הפנינים"

 

זה היה פסח אצל סבא נחום וסבתא פייגה בעפולה, בשנות מלחמת העולם השנייה.

הייתי אז תלמיד בעממי בקריית חיים, זרם העובדים כמובן (לא היה בקריה זרם אחר). אבא היה אז כנראה בסולל בונה עם הצבא הבריטי בסוריה. באנו לעפולה לליל הסדר ולכל הפסח, אמא, אני ואילנה. והינה, בליל הסדר, התפתח ויכוח גדול -- האם לתת לי לדקלם פואמה על שולה הפנינים.

למדתי את הפואמה בעל-פה בקריית חיים בכיתה, ואמא החליטה שמתבקש ממש כי אדקלם אותה בליל הסדר ! הפואמה מספרת על שולה פנינים אשר צולל למעמקי הים, מגיע בתחתית לצדפה, אך לא מצליח לחזור למעלה. הצדפה -- ואתה כולנו -- מבכים את מר גורלו. הדמעה של הצדפה נקרשה ונהפכה לפנינה.

אני לא זוכר את תוכן הוויכוח שהשתתפו בו המבוגרים במשפחות שהתארחו אצל סבא וסבתא. נשאר באוזניי עד היום נימוק קולני נגדי -- "לא מתאים!". אך כנראה שאמא לא ויתרה. והריני מניח כי הנימוקים שלה היו: אלף, היא כבר הכינה אותי לזה שאדקלם; בית, וזה היה אולי הנימוק המכריע -- האבא של הילד עכשיו במלחמה, תנו לילד של ליפא לעמוד ולהראות שלמרות המצב הוא תלמיד שקדן ומצטיין. חלק מההכנות של אמא נסיה לאירוע היה גיהוץ קפדני ביותר של החולצה הלבנה שלבשתי. עד היום אני חש על גופי את החיכוך של החולצה המעומלנת והמגוהצת לעילא.

ההכרעה של סבא נחום, כנראה אחרי שהוברר לו התוכן ההומניסטי של הפואמה, הייתה -- תנו לילד לדקלם.

דקלמתי את הפואמה בלי להתבלבל באף שורה, והכול כנראה בפתוס המתאים. לא היו מחיאות כפיים, אבל היה רחש של הסכמה -- הבן של ליפא ונסיה הוכיח את עצמו. וקיבלתי נשיקה מאמא.

הפתיחות הזו של סבא נחום -- שומר מצוות והולך לבית הכנסת באופן קפדני --מזכירה לי תדיר את היוזמה המשפחתית הנפלאה שלו: הוא חתם למעננו, הנכדים, על דבר לילדים, וכאשר היינו באים לעפולה בחופשות או בסופי שבוע היה קורא לנו קטעים. קולו מהדהד באוזניי עד עצם היום הזה; והריני שומר בספרייתי כרך של דבר לילדים אשר סבא כרך.

Joomla! Debug Console

Session

Profile Information

Memory Usage

Database Queries