Get Adobe Flash player

אלי רביד/ליישי = לזכר מנו ברק חבר אהוב

מנו חבר אהוב  , חלוץ  , ידיד יקר,            א' חנוכה תש'פ  ,  .23.12.19                                                                           

כשהיינו  נערים,  חניכי  סניף תנועת "הנוער העובד "בקרית חיים, היית אתה הנער  היחיד  מכולנו  שכבר עבד בבתי המלאכה של "סולל בונה "  

במפרץ חיפה ובשעות הערב השלמת לימודיך .כשהמדריכים הטובים שלנו, הסבירו לנו  חשיבות ערך  עבודת הכפיים ומוסר העבודה, היית הראשון   שיישמת משנתם.כשאנו , תלמידי בית הספר התיכון   ניסינו להתפלח לקולנוע  הקיצי בקרית חיים, ולרב  לא הצלחנו בכך, אתה כבר יכולת לממן בכספך  שלך ,  קניית  כרטיס  לסרט  המתח שהוקרן  בקולנוע  החדיש והמפואר "אורות " ,בקרית מוצקין הבורגנית , ואף לצרף  חבר.ב"מחנה העבודה "שלנו ,בקיץ 1952 בקבוץ חוליות שבגליל העליון  היית הראשון  שהעז לקפוץ  אל מימיו הקפואים של הבניאס כשקריאת  "האפינייה "  של טרזן,   זה שהכרת מהסרטים,    שואגת מפיו. בנערותינו, ,בעוד רובנו   עשינו מאמץ  לפתור נכונה את המשוואות ,  כבר הייתמהראשונים בקבוצה  שהבינו בנושא הבנות. כך , היית צעד לפנינו. הקדמת אך לא הרחקת . שמרת על קשר.חכמת החיים, הרצון והשאיפה  להישגים, טוב הלב , האומץ התעוזה ,התושייה,הדבקות במטרה ,החן , היופי והיכולת  ליצור קשר  כנה , בלתי אמצעי ,עם אנשים מכל רובדי החברה ולשמרם  שנים ארוכות, אפיינו את אישיותך המיוחדת. ליקטת סביבך מגוון רחב מאד של אנשים  וחיברת ביניהם . מעגלים של חברויות.    רקמה אנושית גדולה , מגוונת וטובה. מכל חיילי מחלקת הנח'ל   שצחקקו  ולא היו כל כך ממושמעים , בחר בך הרס''ר  המיתולוגי  גנץ , לחייל   שייענש בשם כולנו, יטפס  אל ראש  תורן  הדגל המתנדנד  שניצב  במחנה  אוהלי הסיירים הזמני  שהקמנו   סמוך לגבעת מרי  שליד  באר שבע , ופקד  עליו   להמשיך ולצחוק משם במשך 10 דקות  רצופות.... ואכן , במאמץ ניכר טיפסת על צינור התורן הצר והחלק והשמעת מראשו קול צחוק מתגלגל , מעורב ברעד  קולות הפחד אשר חשת מהסכנה הגדולה  שמא התורן יקרוס ותיפול ארצה ......... ומאז  נשארתם חברים וידידים לעד. בסוף שנות החמישים, כשהיינו מהמעטים שהתהלכו כאן, הבדווי  שהוביל את עדר גמליו הצמאים אל נווה המידבר בעין גדי, ואשר בקשתי להרחיקו ולהחזירו אל הרי חברון  ,שלף   מכיס הגאלבייה  ,  פתק  עטוף בניילון , ועליו כתוב : "לכל מאן דהוא. התחשבו בו. עזר לי להחליף צמיג עם תקר, ליד הוופלות.  מנו."       .....   ואכן, העדר המשיך בדרכו אל המעיין. כך , גם דוד בן גוריון , ברציף מחסני "תנובה "  בבאר שבע , שעצר בהם בדרכו כראש ממשלה אל צריפו שבשדה בוקר, שסייעת לו להכניס  אל מכונית   "הדוד'ג  דארט ",שני  ארגזי   גבינה לבנה רזה עטופה  בנייר פרגמנט  שקוף ועבה, וארגז  אחד של שקיות  פלסטיק ובהן חלב דל שומן , שנועדו לאקונומית  מטבח  הקבוץ . ומאז, שנים  רבות , שמרת לו אמונים והצבעת ביום הבחירות עבור המפלגה שעמד בראשה , כראשון בין שווים...כך ,גם עם בונדי  לבנת  , יקיר עין גדי , מימיה  הראשונים  של ייסוד "תעבורה " ,שמרת על קשרי ידידות  קרובים   מאד עד ליום מותו לפני כשנתיים  ,  ועם  רחלה, ובניו  זאביק, צביקה ושי עד היום. כך גם  עם עזיז קרדוש , איש  נצרת ,ממייסדי תנועת "אל ארד " ,בשנות ה-50 ,{שהוצאה אל מחוץ לחוק } אדם עקשן, דבק בדעותיו, ישר ,איש עסקים הגון, שהיה  מטובי המומחים בארץ בנושא שינוע והידראוליקה, ואשר בנה  גם את ארגזי  המטען של משאיות עין גדי , אשר נישבה  בקיסמך, והרבה  להתארח עם בני משפחתו, כאן, בביתך  בישוב הציוני, ...לצחוק  ולשמוח עימך , לנוח ...ולהירגע. כך גם אייבי נתן , שוחר השלום , שנרתמת והתנדבת  למשלחות  הסיוע וההצלה שלו בארצות רבות. ועם ראשי ישיבות, קמבצי'ם  ואברכים  שפקדת את מקומותיהם ,  לקראת ימי " בין הזמנים " והדרכת   כיצד להימנע מסכנות  ולנוע  בטוח במדבר,,,,אך בעיקר חשת  ימים ולילות , עם חבריך מיחידת החילוץ , לעזרתם . ועם טייסי המסוקים  והמטוסים הקלים  של חיל האוויר, שסייעו בחילוץ רבים  מאזרחי המדינה ,ורבים נוספים , חבריך הטובים ,שחלקם   ניצבים היום  כאן וחלקם כבר  אינם  עמנו. בדרכים שצעדת , אספת חברים רבים , שמרת על קשר עימם, והם שמרו לך אמונים. הרצון לסייע ולהגן  על הציבור  ,הביא אותך  גם אל שורות "משטרת ישראל" בגיל בו רבים  מהארגון  כבר פורשים לגמלאות  וסיימת  את השרות   בדרגת ניצב  מישנה ,  כשאתה מדלג  בקלילות מעל רף גיל ה-70 , מאחר שבכירים במשטרה לא ויתרו על תרומתך וכישוריך ,ואני מוסיף השערה  משלי ,שגם התקשו  לוותר  על השהות במחיצתך ועל החברות  הטובה  עמך. היית מחלוצי המתיישבים בחבל ארץ זה, הצחיח  החם ,המבודד ועשית  בצוותא עם חבריך ,לפריחתו .פעלת כאן רבות ,בדרכך  המיוחדת . הושטת ידך כדי לתת ולא  כדי לקחת. כל איש נושא עימו את מנו שלו  . אל הזיכרונות  נלווה  לרב גם הצחוק  , החיוך וברק העיניים  הירוקות והשובבות  שלך.  ידעת עצב ושכול, כאבת מאד .לא אחת אמרתי לי כי אתה תתגבר כי אתה הרי עמנו-אל  .ואכן לעיתים , כאילו ראיתי אותו לצדך, בימי  צער וכאב  וגם בימי שיגרה. בשמחות , שימחת אותנו  ,היטבת  לספר והיטבת  לשיר בקולך הערב. המשוררת נעמי שמר  בת כנרת ,כתבה ש" אין דבר , אין דבר , שלם יותר מלב שבור, ושקט יותר מן הדממה ". אנו דוממים  כאן. מחבקים ומנסים לחזק  את בני משפחתך האהובה .אנו נפרדים  ממך מנו   בכאב, בלב  שלם שבור ובדמעה.

ינעמו לך  מנו, רגבי אדמת הארץ שהפרחת , עליה שמרת ומאד אהבת.  אהבת אותה ואת יושביה .  היית לי חבר טוב  מאד. תחסר לי . תחסר לרבים.

אלי רביד, ליישי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Joomla! Debug Console

Session

Profile Information

Memory Usage

Database Queries