Get Adobe Flash player

אריק כץ : אחותי שרה רמון ז"ל הלכה לעולמה

                      

זו הפעם הראשונה שאני קובר ומספיד אחות.

שרקה, האחות היחידה שלי,

עולם ומלואו שנמוג באחת ומוקדם מידי,

אשת אשכולות, מלוא הטנא תובנות וחוכמה, צניעות וענווה. עונג צרוף לשוחח איתך, עד ימיך האחרונים. הערצתי אותך כמו שלא הערצתי אף אדם בחיי ואמרתי לך זאת. לא מעט פעמים.

 למי יש עוד אחות כזו?

כי היית זן נדיר, מלח הארץ, ערכית ומיוחדת, בלטת ביושרך ובצניעותך, בקבלת האחר, באהבת הזולת, באהבת האדם באשר הוא. גדלנו בקריית חיים האדומה, עם עיתון "דבר" בבוקר על סף הדלת ובקבוקי חלב. קנינו רבע בלוק קרח ונפט מסוס ועגלה אחרת. אימא עבדה במשק בית ואבא בתחנת הכוח, במפרץ חיפה, בשכר חודשי של 14 לירות אנגליות. הייתה לנו ילדות נהדרת.

ואהבו אותך כולם.

בגיל 17 עזבת את הבית ועברת לקומונה של השומר הצעיר בחורשה הגדולה אחרי המאפיה ברחוב ה'. באוהלים הודים. כי היית חדורת אידיאלים כבר אז.

כשנישאת לאורי, הייתי בן 10, "מהילדים שמבשרים את החופש הגדול" בקיבוץ מזרע ושאלתי אותך למה אינך מתחתנת עם חודורוב, כי בת דודתנו שלומית התחתנה קצת קודם עם שמוליק חדש, ראשון צולחי הכנרת לאורכה. ואני זוכר שגם שאלתי אותך, ביום החתונה, את מי את אוהבת יותר. את אורי או אותי...

הקמת - יחד עם אורי - משפחה לתפארת, שבט מפואר שהחל עם שלוש בנות והביא בנים ובנות כהנה וכהנה, גאוותך ותפארתך. כמעט כולם- הגדולים -  כאן מסביבך.  כולם עטפו אותך בחום ואהבה עד ליומך האחרון. כראוי לך. וזה גם הקל על סבלך ועזר לך להתמודד עם הידיעה שהזמן אוזל...ושכבר מיצית.

איפשרת לגילת לחתן את בנה ולניבה לתמוך בבתה היולדת, בארץ נכר. ואז נפרדת. היית מודל לחיקוי בחייך ובמותך. ולא בכדי בוכים אותך כולם.

אבד החן, סר הנועם, נגוז שירנו.

את האחות הכי טובה שלי, הכי יפה, הכי חכמה. שהכי אהבתי.

יהי זכרך ברוך!

אריק כ"ץ     28.05.2018

לזכרה > אלבום תמונות

שרה, נולדה בשנת 1928- נישאה בגיל 20 לאורי רמון, (לשעבר וייסברג) אחד הילדים הראשונים של קיבוץ מזרע. היה סגן במלחמת השחרור וקודם עד לסגן אלוף במילואים. אחיו הצעיר, עוזי, נהרג במלחמת ששת הימים, כשיריונאי. שלושת בנותיהם, ענת, ניבה וגילת נולדו וחונכו בקיבוץ. בשנות ה-70 נסעו בשליחות לניו יורק מטעם המחלקה לנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית, למשך 4 שנים. אורי היה השליח המרכזי שם. כששבו לארץ עזבו את הקיבוץ. אורי ניהל מתנ"ס גדול בי"ם ולאחר מכן היה מפקח במשרד העבודה והרווחה. שרה הפכה למומחית בכירה בנושא הדיסלקציה ונוסף על עריכת הביטאון המקצועי בתחום זה, עסקה בתרגום מאמרים מקצועיים מאנגלית לעברית ולהפך(מתרגמת לשונית) ובהוראת החינוך המיוחד.לפני כ-13 שנים עברו להתגורר בדיור מוגן בבית "גיל פז" בכפר סבא, מפאת קשיים מוטוריים של אורי. לפני שנתיים ו-4 חודשים אורי נפטר בגיל 91. בתמונות, חלקן צולמו בשנת 1930: 2 תמונות של שרה עם אימא שלי, איתי על חומה קטנה בקיבוץ מזרע, (בתמונה מתחת: אמי ואבי עם שרה התינוקת) בתנועה ועם אורי בבחרותם. ועוד פרט ראוי לציון: לאחר שדדו- לימים הרמטכ"ל- סיים להדריך אותה בקן קריית חיים,  הם הפכו לזוג, חברות שכמעט הובילה לחתונה. ואז שרה סירבה. דדו היה מבקר בביתנו בקרית חשמל.

יהי זכרה ברוך!

אריק כ"ץ