Get Adobe Flash player

רותי וולך: רשמי מסע שורשים לברזוב באוקראינה מקום הולדת משפחת אבי ז"ל –אשר הושמדה בשואה

שם בברזוב הבית מס' 18.

תמונה > הבית מס.18  

במסגרת ביקור שורשים שערכתי מטעם בית ווהלין שלוחה של יד ושם בגבעתיים עם קבוצה מבני רוקיטנה והסביבה (אוקראינה) ובני דוד ההמשך הגעתי  לכפר ברזוב (אוקראינה). הכפר מרוחק מרוקיטנה כ-45 ק"מ. בברזוב חיה ופעלה משפחתו של אבי דב שקלבר ז"ל. הגעתי אל הבית שהיה ביתם של הסבא רבא שלי ובני דודי ברחוב הראשי של ברזוב מספר 18 כשהוא עומד וקיים ללא שום שינוי במבנה.הבית נעול חלונותיו חסומים צבועים רובם בכחול.אותות הזמן ניכרים בו.בעומדי אל מול הבית אל מול ההיסטוריה של משפחתי הנעולה בתוכו אל מול חלונותיו המוגפים שהיו בעבר הרחוק פתוחים לרווחה כשציפורים עמדו על אדן חלונותיו כשילדים ומבוגרים הסתכלו דרכם על שקיעה מופלאה בקיץ ועל פתיתי השלג בחורף ובימי שישי עם כניסת השבת היו נרות השבת ניצבים על אדן החלון ומאירים עד למרחוק על קיומם של חיים יהודיים ועל שמירתה של מסורת ישראל.כשהסתכלתי דרך חריצי החלון פנימה ראיתי בעיני רוחי את אבי ואת הוריו פעילים בתוך הבית. נשמתי חשתי והרחתי את תבשילי השבת. דמיינתי את החזרה מבית-הכנסת ואת קבלת השבת כשכולם מסובים לשולחן והיין והחלה במרכזו. הסתכלתי על עשבי הפרא מסביב לבית המצביעים על הזנחה וריקבון שבמקומם פרחו בעבר פרחים צבעוניים ופרפרים נמשכו אל צבעם הבולט וילדים רצו בין ערוגות הפרחים ושיחקו את משחקי ילדותם תוך שהם מסתתרים מסביב לגזעו של עץ ירוק. העצים הם היחידים שנשארו עד היום והצופנים בתוך גזעם העתיק את מאורעות העבר. ובהסתכלי עליהם היתה לי הרגשה שצבע עליהם  הירוק דהה וענפיהם כפופים ושפופים. בוכים על גדיעתה של משפחה שהיתה  אחת מיני רבות שהלכו אל מחנות ההשמדה תאי הגזים ובורות המוות.

בדמיוני אני לוקחת את העץ הנטוע בחצר הבית מספר 18 בברזוב ונוטעת אותו בחצר ביתי כסמל להמשכיות להתחדשות ולזיכרון. ואין יותר סמלי שהעץ השייך לבית בברזוב מספר 18 שבגמטריה 18 = חי.  הרי זוהי הייתה מצוותם ותפילתם של הניספים.

 

             עם ישראל חי לנצח.

 

 המשך:

 

על הזכרון בברזוב.    ליד אנדרטת ההנצחה 13.7.2011

תחת הכותרת "להם כל גל נושא מזכרת"
מוקדש לזכרם של משפחתי שנטבחה בברזוב.

תמונה > אנדרטת ההנצחה בברזוב  

אני רותי וולך בת דב ובתיה שקלבר נכדתם של סבא יוסף וסבתא רחל שקלבר ז"ל הנינה של סבא רבא דוד והסבתא רייזל . בן דודי מאיר שקלבר הדודה מלכה בעלה ובנה הקטן דוד. הדודות שרה וגיסיה, שנרצחו כולם ללא עוול בכפם. ניצבת היום פה באנדרטת ההנצחה בברזוב מחבקת אותם אל ליבי עוצמת את עיני ורואה אותם ניצבים לידי כאילו לא התנתקנו מעולם.  אני שייכת לדור שמעולם לא אמר את המילה סבא למישהו, אף פעם לא היה לי דבר כזה שהתרפקתי על חזהו , שביקשתי את עצותיו הטובות שרציתי ללמוד מניסיונו העשיר וסבא שלי היה איש חכם איש חסיד מחצרו של הרב מסטולין. אין איש שראה את סבא שלי,את סבתא שלי  וילדיהם הולכים אל מותם , כל העדים למוות הנורא  מתו גם הם .  אני מחבקת אותם בחום ומתפללת לעילוי נשמתם. אני יודעת יחד עם כל בית ישראל שבזכותם, בזכות טוהר לבבם וצניעות דרכם

שנגדעה  בטרם עת העניקו לנו את החיים את ההמשכיות ואת  עצם הקיום  . הם נטעו בתוכנו את התקווה וההתגשמות להתחדשותו של עם ישראל בארצו. מזלם של בני משפחתי לא שפר עליהם וכולם נספו בשואה ואיתו גם חלום החיים והעלייה לארץ .רק המסמכים ,הסיפורים  והתמונות הם העדות לכך שהייתה  לי פה בברזוב משפחה לתפארת שאת  צוואתה אני ממשיכה להנחיל גם לדורות הבאים  במשפחתנו . והיום בעצם נוכחותי פה בברזוב אני מגשימה חלום שמלווה אותי כל חיי. לעמוד פה בברזוב  ולהרגיש ולחוש את החוויה ולגלות את השורשים שמהם צמחה משפחתי ולהתרשם ממקום הולדתו של אבי דב שקלבר ז"ל שזכה להגשים ולעלות לישראל ולהקים בית יחד עם אמי בתיה לבית מנטה ז"ל  ולחוש ולו במעט את מה שאבי חש ספג ויינק פה בברזוב ושהשפיע על עיצוב אישיותו ולחבר בין הזיכרונות והסיפורים ששמעתי מאבי לבין המציאות העכשווית אותה אני חווה עכשיו ולגבי אין חוויה מרגשת ומסעירה מזו.לכן את מאורעות העבר את קיומו של ההווה והתקווה לעתיד כרכתי תחת הכותרת האומרת "להם כל גל נושא מזכרת" כי כמו גלי הים ההומים ללא הפסק , שוטפים את החוף וחוזרים חלילה כך גם זיכרונות העבר השוטפים את חוף ליבנו ומציפים מחדש את זכר יקירנו שאינם כבר ולא נותנים לנו לשכוח שבגלים הללו נפשות יקירנו טמונים בהם ושהביאו אותנו לחוף מבטחים ובזכות הגלים הללו אנחנו חייבים להמשיך ולשייט את ספינת הזיכרונות ואת ספינת חיינו ולא לתת לה לעולם לרדת למצולות. חיים חפר כתב את השיר "רותי" ושורות ראשונות של השיר אומרות "לי כל גל נושא מזכרת" לכן היום אני רותי וולך לבית שקלבר נושאת בשם כולם את הגל הגואה והמצמרר של הזיכרונות עם השתלבות ההווה כפי שבא לידי ביטוי בביקורי פה בברזוב.

אני ניצבת ליד האנדרטה  לזכרם של קורבנות השואה שנרצחו ונטבחו רק בשל עצם היותם יהודים. הם נטבחו רק מתוך שנאה עיוורת לתרבותו לחינוכו ולקיום ושימור המסורת שליוותה כל אחד מעצם היותו יהודי ושעברה בדבקות מדור לדור.לכל אחד ואחת מקורבנות השואה היה חלום אישי היו לו רצונות היו לו תוכניות היה לו כוון והייתה לו דרך. לכל אחד מילדי השואה הייתה ילדות  היה בית, היו הורים,  אחים, ואחיות והיה לו שם. ולפתע הכל נעלם הכל נקבר ונשרף. ובהקשר לכך אקריא ברשותכם     שני שירים

   הראשון נכתב על ידי זלדה מישקוביץ ונקרא

   לכל איש יש שם

 

    לכל איש יש שם

   שנתן לו אלוהים

   ונתנו לו אביו ואמו.

 

     לכל איש יש שם

    שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו

    ונתן לו האריג.

 

    לכל איש יש שם

    שנתנו לו ההרים

    ונתנו לו כתליו.

 

    לכל איש יש שם

    שנתנו לו המזלות

    ונתנו לו שכניו.

 

     לכל איש יש שם

     לכל איש יש שם

 

    לכל איש יש שם

    שנתנו לו חטאיו

    ונתנה לו כמיהתו.

 

    לכל איש יש שם

    שנתנו לו שונאיו

   ונתנה לו אהבתו.

 

    לכל איש יש שם

    שנתנו לו חגיו

    ונתנה לו מלאכתו.

 

     לכל איש יש שם

    שנתנו לו תקופות השנה

     ונתן לו עיוורונו.

 

     לכל איש יש שם

    לכל איש יש שם

 

     לכל איש יש שם

     שנתן לו אלוהים

    ונתנו לו אביו ואימו.

 

     לכל איש יש שם.

 

     והשיר השני נכתב על ידי אורן הופמן ונקרא

    שישה מיליון.

 

    נזכור את אותם ימים אפלים

    בהם האנושות איבדה את צלמה

    אימה חשוכה ירדה על הארץ

   ואין הגיון ולא נותרה תקווה.

 

    אלפים ורבבות נשלחו אל המוות

    מספר על היד וטלאי על חולצה

   ילדים תמימים פעורי עיניים

    עומדים המומים מול עוצמת השנאה.

 

    שישה מליון מבני אחינו

    נשלחו אל מותם והעולם שותק

    שישה מיליון מבני עמנו

    ייאוש, רעב, כאב – לאן יפנה הלב?

 

    אנו – דור שני, דור שלישי ורביעי

    נזכור ולא נשכח את פשעי העבר

    נשמור על הבית ועל המדינה

    לעולם לא נסכים לאותו גורל אכזר.

 

    שישה מיליון מבני אחינו

    נשלחו אל מותם והעולם שותק

   שישה מיליון מבני עמנו

    ייאוש,רעב , כאב – לאן יפנה הלב?

 

הביקור בברזוב  היה לגבי מציאת החוליה החסרה המחברת את העבר עם הווה ונותנת משמעות היסטורית לעתיד. מתוך האפר והשכול קמה מדינת ישראל בזכותם של קורבנות השואה ובזכותם של אלו שניצלו ברגע האחרון והגיעו לארץ ישראל.ואנחנו, ורבים אחרים שמבקרים בערים בעיירות ובאתרי ההשמדה מחזקים את הקשר וההמשכיות בין התקוות שנגוזו לבין החלום שמומש  כשהמסקנה אחת היא כמו שאומר השיר "נשמור על הבית ועל המדינה לעולם לא נסכים לאותו גורל אכזר".

  בשמי בשמכם ובשם כל בית ישראל אני מדליקה משואה וירטואלית לזכרם של כל אלו שניספו בשואה. ואנחנו שניצבים מול הדממה הרועמת מצהירים  על קבלת התחיבות בלתי חוזרת להמשיך בנשיאת אש הלפיד שהופקדה בידינו, אש שתמשיך להאיר לנצח את פועלם דרכם ודמותם.  יהי זכרם ברוך ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים ונאמר אמן.

   בקשה

   במידה ויש מישהו המכיר או שמע פרטים היכולים

   לשפוך אור נוסף על משפחתי שהייתה חיה בברזוב

   אשמח לקבל פרטים על כך.

 

בתודה

רותי

 

 

Joomla! Debug Console

Session

Profile Information

Memory Usage

Database Queries