Get Adobe Flash player

אורי בית-אור -מפגש רעות :"עדיים כחולים"

        

                    

פעולת-מחווה לחברי גרעין רעות במלאת להם 80 – ובהמשך ישיר לפעולות קודמות, מלפני כ-65 שנות

 

זכור, כי זה נחוץ: בקיבוץ, לחבר שלושה סוגי בגדים: שלערב, שלאחה"צ, שזה משהו ביניים; שלשבת -ובייחוד כשגרדרובה זו נלקחת בששי ובשבת גם יחד. והכי במודה, למי תודה? לבגדי העבודה! בגד עבודה, דבר קדוש, טוטף של ראש.

לא יעברו שנים הרבה ומשהו ישתנה: לאחרונה שפעם, פעם בקיבוצנו שיגעון של רעיון: בימי החול, והמועד גם כן, ללבוש במקום חולצה כחולה וכדומה, בגדים שהתבלו מאותם סוגים שלובשים אותם גם חדשים. וזאת לדעת: בקיבוצנו, בגד עבודה חדש, ילבש רק בן בלי דעת.

הנה-כי-כך-נכון, מאמצים רבים שקעו ונתקעו סביב אותו הרעיון: "בגדי עבודה" יהיו רק תקציב; בו נוכל כל בגד להציב. ולא חשוב צבעו וגם לא טעמו. בגד בגד וטעמו אתו. כחול לעבודה? כבר לא. כחולים אחרת יחוללו (כי חול אינו הכל). העיקרון של גורדון חי הוא וקיים, שם ופה, בקצות עולם. עובדה:  שם, בשבט הנידח שביהודה עובדים אלילת העבודה.  הכחול כבר לא כל-יכול. לובשו מי שאחרת לא יכול; שצריך לשכנע ולהשלים שגם הוא בעמלים. ככה זה נראה, כדו-חי, כראשן צפרדע.

מאי קא משמע לן? להלן  הסבר לכאן: הכל מקדמת דנא. אז, חבר היה זכאי לקבל בהזמנה ולפחות לדרוש לשלב בין שלוש החליפות. הכי ברגישות, נעיר שלא הייתה זו התעקשות. הייתה זו בקשה  שהופנתה לוועדת ההלבשה.

בוועדות, יש להודות, כמו מאש, נשמרים מתקדימים ושומרים על עקרונות. ה-בכלל הכי-ראשון הוא "בעקרון". לרוב ולמיעוט זה תירוץ נחוץ כנגד כל מירוץ. לא יוסכם על כל שינוי. חשוב שלא יהיה דרמטי, עקרוני או פרוגרמטי.

מהו מוסכם על דעת של כולם? ראשית, אין מערבבים בין שבת לחול. זו לא סיבה לרקוד למחול. שנית, הקודש, בחאקי הוא או בכחול. שלישית, חשוב להבחין בין מי שעמל, לבין מי שנמצא בעבודה, אבל בנשובה ונחת ובצל. עובד בקצה הזרת. לו אין "עונה בוערת". מי שעבוד בשכמותה לא עובד בכפותיו אותה ולא יוזע אגל-שניים, כאילו זו יראת שמיים. ועוד, חשוב מאד הזוהר שבחולצת תנועת הנוער. מדהים. עדיין היא יפה מכל העדיים.

אחרי ויכוח בין שנים ולפי חישובי עובדים וחשבים, הוחלט! בעבודה אפשר ללבוש בגדים משלושת הסוגים. אחרי הכל, בגדים אינם בוגדי בגד ולא מדים כמו באגד. מאז, באופן די סמלי ובגדול, עובדי אדמה והאוויר והכביכול, כלומר מנהלנים, חשובוננים וכל מי מתיימרים להיות כחולי מדים;1גם הם,  בימות החול, מתמודדים עם הכחול. שתדעו עובדה, גם אנחנו בעבודה. כן, וכשמאד נחוץ, כך יתלבש גם ה-"עובד חוץ". להבהרת הנקודה:  מותר ללבוש  כל חליפה ואפילו היא פגומה אם היא משרתת את עבודת האדמה.

בוקה ומבוכה: לא לי החלק בשמחה. בגדי ציור הם מדים של מבוכה. מה אעשה עם אותו דיבור רגיל שקורין "רכיל" ?

כשיודע הציבור שמישהו בחדר ציור! עובד הוא? יגע? מלכלך ידיו, יוזע, נוגע? מאמץ שריר?               איך לחשב  פעולת ציור בכלל, עבודה, עמל? להבדיל, ולוא רק כתרגיל, הוצעה חולצה חומה.        ההצעה ליקחה חימה. חום הוא צבע של בית"ר – וככזה, לגבי זה מאד מוזר, מ-אד מיותר, מאד מכוער. בקשתי: כוונו לדעתי: לכלוך עבודתי הינו אמנותי. לי, חולצה כחולה היא שרק וכחל -ולפי החוש: כשר כל צבע שבחוש, ובכל גוון, מכחול-אדום-ירוק ועד לבן שמגולוון.

הפתעה: למרות הדעת, הדעה, דווקא פה אותה כחולת העדיים שבכחל ושרק, רק היא עונה על המאוויים. אין כמו חולצה כחולה לאמנות שמעולה. יפה חולצה של עבודה כחולה. צבעיה מרמזים גדולה.

כך, חולצה כחולה שלציור מבחינה הקיבוצית, היא ארבע כנפות כשרה + הציצית! חשוב, שגם בציור לבן גדול, הצווארון יהיה כחול!

כדי למשך ולעצם תשובה ומשובה שבחולצה כה חשובה, ולהעצים רושם ואפקט, הוספתי חסד על כל זכויותיי, הקפצתי וכללתי את כל עצמה ובעוצמה על קירות חדריי, בתערוכותיי, בציוריי. לחולצה כחולה יש סגולה, לעלות עדי גדולה. רעיון פעוט, כה גאוני הוא וכה פשוט!

*

הייתי מסיים בזאת את הקינה לאותו כחול, אבל נזכרתי במה שלא כלכך גדול: בשל מסמר קטן שחסר, נפלה פרסה, קרס סוס, פרפר והתפגר; וכך, לאט ובמהרה, אבד כל הביסוס, המלך כמו הסוס, הובס במערכה לממלכה. אולי טוב שזה ככה.

 

הנה עובדה: זו חולצה של עבודה  

 

ליישי:          

אני מעביר 10 תמונות נוספות , שצילם חברנו דוד ויינבלום.

 "רעות"בני שמונים אלבום התמונות

{סבא ,במשותף עם שרה לבית ביצ'קוב , של פעילת התנועה  יערה רבינובי'ץ שסייעה בהדפסת  החולצות הכחולות }.

שבוע טוב וחג עצמאות שמח לכם ולכל בני משפחותיכם.

ליישי

   העתק תמונת "רעות" פסח 2018