Get Adobe Flash player

שחזור :פגישה בין 2 פלסטינים פרק ג'

פגישה בין שני "פלשתינאים"  :  סיפור מהחיים מאת יוסי חסין.

                                        13.1.2008 פרק ג'

השעה 0845 ואני מתייצב במלון, רמזי מרוחץ ורענן , מזמין אותי לארוחת בוקר בקומת העסקים, הרי הוא גר בסוויטה המלכותית, ותוך כדי הארוחה הוא מספר לי על הערב הנפלא  (לפי דבריו – OUT STANDING) שהיה בבית דודתו, הוא מעריך שהיו שם לפחות 30 -40 איש כולם משפחה והצעירים ביותר סביב גיל ה20 -25 כי הדודה אמרה לו שאם היו מזמינים גם קרובים מדרגה שניה או צעירים שמאד רצו להשתתף באירוע – בהחלט אירוע לא ארוחה) היו ממלאים אולם חתונות.הוא סיפר על כל אחד ואחת מהמשפחה, שמע על כל המשפחה בארץ ובתפוצות היו הרבה ברכות הרבה התרגשויות שלא ניכנס לזה עכשיו.

אני שואל את רמזי "קפטן" מה התכנית להיום ?? והוא אומר- הכי חשוב לי מבחינה נוסטלגית לראות את החלק  PROPERTY)) של מה ששיך למשפחה שאני יודע עליו, הוא מוציא את הקלסר שלו עם ניירת ישנה בערבית טורקית ואנגלית מסמכי הטבו הטורקי מאושרים על ידי ממשלת הוד מלכותו, דבר ראשון יורדים לעיר התחתית משם "לחוף שמן"    שם הוא אומר לי יש לנו קרוב ל48000 מטר מרובע (48 דונם) של אדמה שגובל במפעל שמן מצד מזרח ודרום מזרח,  חוף הים מצפון וצפון מערב ומתקן של חברת החשמל המנדטורית מדרום. לשם, הוא מספר לי היינו יורדים במכונית של אבא בימי וערבי הקיץ החם לשחות בים, וכמו שהיה KAYAT BEACH  היה גם KHURI BEACH, לפחות כך קראנו לזה. אנחנו נוסעים לחוף שמן מחנים את המכונית ומנסים לאתר שטח של 48 דונם ריק על חוף הים ליד הגדר של שמן...... קדחת בצלחת!!! יש קטעים קטנים לא בנויים פה ושם, אשפה וזבל על כל היתר, החוף – שפת הים מטונף משאריות שמנים שחורים, אנחנו מדלגים מעל גדר תיל חלודה ומגיעים לחוף ואחרי כמה עשרות מטרים הוא מראה לי יסודות חלודים של מזח עם בסיסי בטון ומספר לי שזה המזח שהסירה שלהם הייתה קשורה אליו, ובקצה המזח, כ20 - 25 מטרים לתוך הים היינו יושבים ודגים דגים.... המים היו צלולים שראו כל אבן בתחתית הים...מצאנו חבית ישנה שקועה בחול, אנחנו יושבים עליה, ושותקים את השתיקה הידועה של שנינו.

פתאום מופיע צעקן אחד ובקול גדול – הסתלקו משם, אין כניסה לכאן,  זה שטח פרטי, רמזי מסתכל עליו ואחרי שתירגמתי לו מה הצעקן הזה אומר הוא אומר לי, "הוא צודק ב 100% זה שטח פרטי.....  לא בא לי להסביר לצעקן מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן, יושבים עוד מספר דקות, אני מרגיש שרמזי לא רוצה להפרד מהמקום, אבל  היום קצר והמלאכה מרובה,.... יאללה זזים הלאה, השומר עוד צועק על החוצפה שלנו ואיך אנחנו לא יודעים מה זה שטח פרטי ואם היינו נשארים עוד הוא מיד קורא למשטרה, לא תירגמתי את זה וגם רמזי לא ביקש שאתרגם לו העברית שידע לפני 30 שנה הספיקה לו כדי להבין את העיקרון...

רמזי יושב במכונית שתיקה כללית ואחרי כמה רגעים הוא אומר לי עכשיו לכרמל הצרפתי, לרחוב כמדומני קראו  רחוב פנורמה.  מזג האוויר מתחמם חודש אוגוסט אמיתי, רמזי לא רוצה מזגן הוא פותח חלון ומביט בעניין על הדרך, ושותק.הגענו למרכז הכרמל נוסעים לאחורי מלון דן, הוא מנחה אותי להיכנס לרחוב צר  שמצדו הדרומי מצוק קטן, מצדו הצפוני מערבי כמה עשרות וילות עם עצי אורן זקנים בחצרות  והוא מספר לי " אבא שלנו קנה לנו לאחי ולי בשנות השלושים המוקדמות כשרק נולדנו  שני מגרשים צמודים של דונם וחצי כל אחד שגובלים עם הדרך הצרה עד קצה המצוק הגדול שפונה לים, בחלק הצפוני הגובל עם המצוק כדי למנוע התדרדרות הקרקע בנה משטח בטון גדול על שפת המצוק. אני מקשיב וחושב בליבי, איפה נמצא את המגרשים האלה, הכל וילות ואין אפילו סנטימטר אחד שלא בנוי ומיוער, אבל סייג לחוכמה שתיקה, רמזי מספר ואני נוהג לאט לאורך הרחוב הצר, רמזי מבקש שנחנה, חנינו והתחלנו ללכת לאורך הרחוב. רמזי עוצר על יד אחת הוילות ואומר לי כאן...... אלו המגרשים, אני זוכר את האורנים הענקים והישנים שהיו כאן, היו גם חרובים ותאנים. על שער הברזל בכניסה למגרש פעמון, אני מצלצל שוב ושוב ואין תגובה, רמזי מחליט שניכנס. על המגרשים שהוא טוען בנויות שתי וילות תואמות גדר לא מפרידה ביניהם, אנחנו מתקדמים לעבר אחד הבתים דופקים בדלת  ואין תשובה, יורדים כמה מדרגות ורמזי מוביל לגבול הגדר הכל מכוסה צמחית יער ומחטי אורנים, מגיעים עד לגבול המצוק רמזי מחטט בנעליו ומגלה אדמה ומחטי אורנים ואחרי כמעט שהתייאשנו הוא מוציא קריאת הפתעה HEAR IT IS מצאתי!!!! הוא ירד על בירכיו  מגלה בידיו את משטח הבטון המסיבי והולך לאורכו ואכן... על שפת המצוק  נמצאה האבדה... רמזי מתכופף על ברכיו שוב, חופן כמה חופני אדמה  משתי החלקות מכניס לשקיות נייר שהביא אותן במיוחד לצורך זה - כנראה, אנחנו חוזרים לחזית הבית, השעה שעת צהריים ואנחנו מתיישבים על ספסל עץ בצל האורנים רמזי ממלמל ואומר I TOLD YOU ולא יסף.

ישבנו כחצי שעה וכרגיל השתיקה הרועמת,..... והנה לפתע פתאום נפתח שער המחסום לחנייה ונכנסת מכונית אמריקאית גדולה וממנה יורדים שלושה ילדים צחקנים ורעשנים לבושים בגדי ים מגבות בידיהם, ורצים לכוון הבית, יורדים זוג הורים, האב איש גדול עב בשר בשנות הארבעים לחיו לערך אשתו גם היא אישה נאה לא צעירה לבושה חלוק רחצה, שניהם פורקים ציוד ים  עד שלפתע הילדים משגיחים בנו, נבהלים כמעה מופתעים והשתתקו מיד.

ההורים מגיעים אלינו ואב המשפחה שואל בהפתעה ובחצי רוגז, מי אתם??? מה מבוקשכם?? אני מנסה להסביר לו ורמזי נכנס לדברי באנגלית אוקספורדית רהוטה אומר לו אני תייר , באתי לראות את ישראל ובין היתר את מקומות שביליתי בילדותי ובנעורי, אני נולדתי בחיפה, והמגרשים האלה זה וזה שעל ידו הם שלנו של משפחתי, זה שאתה עומד עליו שלי והשני של אחי.....

האיש מפיל מידיו את ציוד הים ואומר גם כן באנגלית צברית אבל טובה ורהוטה גם היא  בכעס רב ובמידה של חוסר נימוס ואומר לנו – בבקשה לעזוב את המקום!!! הPROPERTY  הזה שייך לי אין לך שום הוכחה  ואל תקשקש לי על כל מיני שטויות וצא מכאן בקשה ומייד!! רמזי שכנראה היגיע לסוף הדרך... אומר לו בשקט תקיף,  קודם כל, יש לי הוכחות  והם במכונית בהשג יד, שנית אבי בנה את משטחי הבטון בקצות החלקות האלה עוד בשנת 1931 שלישית לא באתי לדרוש את רכושי, לא הייתי כאן מזה 30 שנה, באתי לראות , לנשק את אדמתי ולקחת חופן אדמה למזכרת להביא למשפחתי במיוחד לאחי ולאימי, ולשים חופן על קברו של אבי עליו השלום שלום לעפרו, ובערבית מוסיף אללה ירחמו!! "בעל הבית" המום... כעוס...אומר לו תשכח מכל הסיפורים האלה, אני רכשתי את הקרקע הזו בצורה חוקית, בניתי את ביתי עליו מכספי, וחוץ מזה יש עוד נספר לא קטן של משטחי בטון בחלקות אחרות ומי אמר לך שאלה החלקות שלכם??  ואז אומר לו רמזי, יתכן   שהיו עוד משטחי בטון בחלקות אחרות גם כן אבל מערה כמו שלנו יש רק אחת..... בעל הבית "מתעורר  לחיים" ואומר לו בניצחון YOU SEE אין כאן מערה בכל השטח הזה ולו רק אחת , ברקע אנחנו שומעים  את אשתו קוראת לו בשמו (שמור ) תפסיק את ההצגה הזו ותכנס הביתה, וגם נגמרה  לי הסבלנות אליכם אנא צאו לפני שאני מתקשר עם המשטרה. רמזי מתרומם לאיטו צועד מספר צעדים אל מתחת לאורן העבות על גבולה הרחוק של החלקה מזיז בידיו ומגלה את מחטי האורן שנשרו במשך עשרות השנים  ואומר לו בוא לכאן בבקשה, בחוסר רצון אבל כמעט באין ברירה מגיע ידידנו ואני בעקבותיו ורואים  את שמתגלה לנגד עינינו -  משטח זכוכית עבה בגודל של 50 על 50 ס'מ  כשרמזי אומר לו, כאן מתחת לעפר שהצטבר ומחטי האורן ישנה מערה קטנה שבה היינו אחי ואני משחקים את משחקינו בילדות, כאן היה המחבוא של כל דברי הערך והסודות  של נער מתבגר, אבי בזמנו חצב פתח בתקרת המערה והניח את משטח הזכוכית העבה כדי שיהי לנו אור במערה. שוב בנעלו הוא מוריד משטח אדמה דק ומגלה את פתח המערה.... בעל הבית מתקרב.... מסתכל ושותק .

רמזי מחזיק בידי ובלי מלה נוספת מושך אותי קלות לעבר שער הברזל, אפילו לא מבט אחד נוסף, אפילו לא מלה אחת נוספת, מתיישב במכונית ומבקש בבקשה למלון...אני נותן את המפתחות לBEL BOY ונכנס ללובי, רמזי עושה לי סימן של חכה רגע, נכנס למעלית.

עוברים כעשרים רגע ארוכים מאד, אני עם מחשבותי  יושב בקצה המרוחק של הלובי, ומרגיש כאב לב, אכזבה קשה ומועקה אמיתית, מה גרמתי לרמזי ידידי??, למה הזמנתי אותו לכאן ?? איזה עוול עשיתי לאיש הזה??, הרי לולא הזמנתי אותו בטורקיה  לא היה בא לישראל אף פעם אחת בחייו והכל היה בא על מקומו בשלום, מדוע עוררתי דובים ישנים???  בזוית העין אני רואה את רמזי עומד מול שולחן הקבלה, הקרוב שלו לא נמצא שם, הוא אומר משהוא לפקידת הקבלה, משאיר לה פתק שכתב כנראה, מושיט לה את כרטיס האשראי ומבקש חשבון, היא אמרת לו שהחשבון שולם אבל רמזי עומד על כך שישלם את החשבון, ללא הועיל בחיוך אדיב היא דוחה את כרטיס האשראי מחזירה לרמזי ואומרת לו SEE YOU SOON ואני יודע מה רמזי לא אמר לה בפיו אך אמר בליבו....NEVER WHAT SO  EVER        !!!!

רמזי מתקרב אלי יושב על ידי ואומר לי יוסי ידידי היקר סליחה על הטרדה והטרחה  אנא קח אותי לשדה התעופה. אני מנסה להסביר לו ולשכנע אותו להשאר... אך ללא הצלחה, אני מנסה להגיד לו שאין לו הזמנת מקום בטיסה ועוד כל מיני ניסיונות שכנוע עקרים, הוא מוציא את כרטיס האשראי והדרכון הדיפלומטי ומראה לי באצבע זה יעבוד...

לא נותר לי אלא לנהוג לשדה התעופה,  בדרך כמעט שלא דיברנו הוא אומר לי – אתה יודע שמיום שנפטר אבי לפני למעלה מעשרים שנה לא הורדתי דמעה, וכאן ביומים וחצי שאני כאן, לא הפסקתי לבכות עם הרבה דמעות וגם בלי דמעות כלל.

הבאתי אותו לשדה, הלכתי איתו לכל הדוכנים של חברות התעופה עד שנמצא מקום אחד במחלקת העסקים של PAN AM והוא קנה אותו. הלכתי איתו לביקורת הדרכונים, נפרדנו בחיבוק עז אני עמדתי והסתכלתי בו ומאותו רגע , ראיתי רק את  גבו הרחב,  בלי מבט אחורנית כדרכו.... עד שנעלם מאחורי דלת הזכוכית של אולם הנוסעים היוצאים........

תם פרק ג' ולא נשלם!!!

מאז ועד היום יש קשר בינינו, הייתי אצלו פעמיים בניו זילנד, נפגשתי עם אשתו המקסימה סומייה  בביתו רחב הידיים בעיר שדה מקסימה בקצה העולם. ניפגשתי עם שני בניו הדומים לו "כשתי טיפות שמן זית"  אנחנו מחליפים ברכות בחגים שלהם במיוחד, מתעדכנים כשיש תוספת למשפחות שלנו, ואף מילה אחת על" פרשת פלשתינה ".  יוסי

 

 

תמונה : חיפה מרחוב פנורמה 1927>   http://www.pbase.com/geyzi/image/91591962  

תמונה :בית ברחוב פנורמה 2008 >    http://www.pbase.com/geyzi/image/91591963