Get Adobe Flash player

נילי דיסקין: הרשימה של אלון גל (מרחוב י' לשעבר.)

 אני רוצה להפנות זרקור חזק  אל רשימה זו.  היא נראית נאיבית משהו. אני מקווה שזו "נאיביות" שהיא לא רק נחלת הקרייתים באשר הם. ולטעמי , עיקר חשיבותה היא בעידוד או בעצם בדרישה  לרדיפת  השלום ללא הרף. בבניית קשרים אנושיים עם שוחרי שלום שהם חלק גדול משכנינו , ובדיקה מדי פעם "הקלו המים" כלומר האם יש כבר פרטנר לשלום. קל מאד להתייאש ולעשות הכללות נוסח "הם לא רוצים שלום". אבל, אסור, לדעתי להתייאש. אין לנו אופציה כזאת. 100 שנה בהיסטוריה הן "פסיק" קטן. כמו למשל "מלחמת מאה השנים" בין אנגליה לצרפת בזמנו. גם "השלום הקר" שלנו עם מצרים לא אמור לרפות ידיים. האנגלים והצרפתים עד היום לא "מתים" זה על זה . אבל - מה שחשוב יותר זה שהם לא מתים זה בידי זה. אני לא משלה את עצמי שהפלשתינאים יאהבו אותנו ואולי גם לא אנחנו אותם. זו לא המטרה. די לנו אם לא ירצחו בנו , וינהלו את חייהם בחופש ואנחנו כך את שלנו. כי כרגע אנחנו בכלא נורא וכבר כמעט שלא מרגישים אותו. רק כשיוצאים לחו"ל או חיים שם תקופה רואים "משם" באיזה אטרף אנחנו חיים כאן. כמו אצלנו יש גם אצל שכנינו מיעוט קיצוני שכופה על הרוב את רצונו. כדאי , לדעתי , לדעת על מספרים גדלים והולכים של שוחרי שלום שלעיתים מצניעים את קולם מסיבות שונות.

את רדיפת השלום הזאת אי אפשר , ולא רצוי , - להפסיק. כך אני מבינה את רשימתו של אלון גל.

נילי דיסקין.