Get Adobe Flash player

2007 "חג שבועות" להלן סיפור אמיתי לגמרי : מאת נילי דיסקין

 בכל חג שבועות העלו בבית ספר ארלוזורוב מסכת, על במה שמסביבה היו דוכנים עם סלי הביכורים (אני ממש זוכרת את ריח המלפפונים הקטנים החדשים ). ובמסכת היו שתי  "כוהנות גדולות" שרקדו בשמלות לבנות ארוכות עם פסי זהב תפורים  בשרוולים המתרחבים  ובתחתית השמלה . נדמה לי שגם שראלה(מנחל עוז)  מילאה בעבר תפקיד זה , אבל אין ספק שהמיוחדת מכולן הייתה יהודית. היא הייתה בלונדינית טבעית עם צמה ארוכה שביום החג נפרמה לשער בלונדיני מתנפנף.  והחוויה של כפות תמרים וירק מכסים את כל סביבת הבמה ויהודית רוקדת - נכנסה לי  כנראה חזק ל"מגירות הזכרון" שכן יהודית לא הייתה בת גילי, ולמדה כמה כיתות מעלי, אבל  כ-20 שנה  מאוחר יותר ,כשבאתי ללדת את בתי הבכורה, היא ניצבה ליד מיטת הלידה שלי ,לידה שנתארכה והייתה קשה למדי. תוך כדי צירים ולאחר שהזדהיתי בפניה ,(וכמובן שהיא לא זכרה אותי  כי הרי הקטנים זוכרים את הגדולים ולהיפך - לא , ואני עזבתי את הקריה ילדה בת 13, וקטנה ממנה. מה לה ולי....) ראיתי על החלוק הלבן שלה, חלוקה של אחות ראשית של מחלקת היולדות בבי"ח שיבא- שלט סגול קטן ובו היה כתוב "יהודית בן - עזר". שאלתי, : "מה, בעלך זה אהוד בן עזר שכתב את ה"המחצבה"? (מאז כתב עוד כמה ספרים.....) והיא התחרפנה (היא הבינה שמצב הלידה קשה ואני - לא) ואמרה לי "תגידי, את השתגעת? תלחצי עכשיו, זה לא הזמן לשאלות"! הלידה עברה בהצלחה, דנה בתי כבר התחתנה והיא אפילו "דוקטור" לפסיכולוגיה, אבל האפיזודה הזאת שנמשכה כחוט השני מחגיגות "שבועות" בבי"ס ארלוזורוב- לא נשכחה ממני. והמחשבה שיהודית, "הכוהנת הגדולה של שבועות "- יילדה אותי- קישרה אלי את הקרייה ברגעים קשים ומרגשים. ארץ קטנה , שאנשיה קשורים זה לזה בנימים בלתי נראים אבל מוכרים ומחממי לב, ואחוות קרייתים באשר  הם. חג שמח .

נילי דיסקין.

 

הרוקדות  בחג הביכורים